שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ג (י״ג)

והנה בגוף הדין שחדשתי דמה דמוטל על האדם בעצמו יש לו קדימה על מה שאינו חובה עליו בעצמו צ"ב דא"כ למה נחלקו ב"ש וב"ה אי ברכת היין קודם לקידוש הא אמרו בר"ה דף כ"ט דבעי רבא בלחם של מצה וברכת היין של קידוש אי יכול להוציא משום דלאו חובה היא ע"ש א"כ בדין הוא שיקדים הברכה להקידוש דזה מוטל על גופו אך באמת לפי המסקנא שם מוציא אף בזה וא"כ לק"מ. אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דפריך הש"ס בזבחים דף צ"א בקדם ושחט לשאינו תדיר מאי ופשיט הש"ס מהא דברכת היין תדירה וברכת היום אינו תדיר אף דקדים יצא שכבר קידש היום ועדיין יין לא בא ומאי קושיא הא באמת בדין הוא שיקדום שהרי יין חובת גופו וזה יכול אחר להוציאו ואין לומר דיין ג"כ מוציאו דזה אינו דהא עיקר מה שמוציא ביין הוא בשביל שחובה הוא בשביל הקידוש וא"כ שוב בדין הוא שיקדים דמצד עצמות ברכת היין אי אפשר בחברו שיוציאו ורק שמשום חובת הקידוש הוא שיכול להוציאו וא"כ כל שיכול לברך פשיטא דחבירו אינו יכול להוציאו ובאמת הא דסופר מברך ובור יוצא הוא בשאינו יכול לברך אבל ביודע אינו מוציאו וכמבואר סי' רפ"ג ובסי' תקצ"ד לענין בהמ"ז מיהו זה אינו דא"כ גם הקידוש גופא כל שיודע אין חבירו יכול להוציאו וממנ"פ או שיכול להוציאו בין בקידוש ובין בברכת היין או שאינו יכול להוציאו כלל. אך לפ"ז קשה להיפך דשוב בדין הוא שיקדים הקידוש דהרי כל מה שיכול חבירו להוציאו הוא בשביל דבא על הקדוש וא"כ שוב מהראוי שיקדים הקידוש. אך זה אינו דאדרבא כל שלא היה יכול חבירו להוציאו בדין הוא שיקדים הברכת יין: