שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״א (ט׳)

והנה בסי' ל"ו ס"א פסק כן הרמ"א והוא מתשובת הרא"ש כלל סמ"ך ובטעם הדבר נראה לפענ"ד דאף דהיה ראיה והגדה בצירוף פסול וקרוב דהחתומים על השטר הוה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ועיין סמ"ע וש"ך וט"ז שם. אך באמת לפענ"ד לכל השיטות הדבר נכון דל"מ לשיטת ר"ת דבעינן שיהיו ראויים להגיד ע"פ דאל"ה פסול מפי כתבם וא"כ כאן שעדים הקרובים או הפסולים אינם ראוין להגיד ע"פ א"כ שוב נפסלי' בכתבם ולא הוה כמי שנחקרה וא"כ הפסולים כמאן דליתנהו ולכך צריכים הכשרים להגיד אח"כ ובאמת שהיה מקום להכשיר אף בלא הגידו כיון דלענין הקרוב ופסול לא הוה כמי שנחקרה אלא שאי אפשר לאחוז החבל בשתי ראשין דאם אתה מחשב השטר כמי שנחקר הרי הצטרף הפסול עם הכשר ע"כ אמרינן דלא הוה כנחקרה והוה מפי כתבם והכשר יוכל להגיד וכן לשיטת הרמב"ם עכ"פ מה"ת מפי כתבם פסול ולא נתכשר רק משום נעילת דלת וכאן שיפסול עי"ז כל העדות אדרבא אוקמא אד"ת דשטר פסול דהוה מפי כתבם ולא הוה כנחקר ולכך כשר שהגיד אח"כ הוה עדותו עדות וגם לשיטת הרמב"ן דכל שנכתב בלשון שטר הוה מפי המתחייב וכאן דאין לו דין שטר דהוה צירוף קרוב או פסול ומזוייף מתוכו פשיטא שאין לו דין שטר ולא הוה כמי שנחקר וגם לשיטת הרז"ה יש מקום לזה אם נימא דהרז"ה יודה לדברי הרמב"ן. ועכ"פ להשלשה שיטות בודאי דברי הרא"ש נכונים ואף לשיטת הרז"ה הא שם מיירי בשטר צוואה ושפיר יכולין לחזור ולהעיד דהא הצוואה ודאי לא הוה שטר ממש ולא הוה כמי שנחקר כ"כ ושפיר יכולין לחזור ולהגיד. ובזה י"ל דברי הרא"ש דסתרי דבכלל סמ"ך סי' ה' שם פסק לענין שטר מתנה דכל שנצטרפו בראיה פסול השטר וכן מבואר בסי' מ"ה ובסמ"ע וש"ך נדחקו בזה ועיין בשו"ת נודע ביהודא מהד"ת חלק אהע"ז סי' ע"ו ולפמ"ש בשטר מתנה דהוה שטר גמור החמיר בזה דאולי הוה כנחקרה עדותן והו"ל ראיה והגדה בצירוף פסול וקרוב ודו"ק היטב. ובפשיטות י"ל בישוב דברי הרא"ש דבאמת צריך ביאור היאך יחזור ויעיד הכשר הא עביד אינש לאחזוקי דיבורא ובפרט כל שחתם בשטר והוה כנחקרה עדותן בב"ד ואין לך מעשה גדול מזו וצריך לומר כיון דלבעל העיטור אינו מועיל רק כשנפסק הדין עפ"ז וכל שצריך מדרבנן לקיים השטר א"כ לא הוה כנפסק הדין ע"פ השטר ושפיר יכולין לחזור ולהעיד ולפ"ז זהו בשטר צוואה דכ"ז שחי היה יכול לחזור בו א"כ לא נפסק הדין עדן אבל בשטר מתנה שפיר מקרי נפסק הדין דהא הוה כנחקר עדותו בב"ד מה"ת וא"כ שוב שייך לומר דעביד איניש לאחזוקי דיבורא דאף דמדרבנן צריך לקיים אבל מן התורה כבר נפסק הדין משא"כ בשטר צוואה דלא נפסק הדין לגמרי דכל זמן שחי לא נחקר העדות דהיה יכול לחזור בו ועיין ש"ך סי' ל"ג בשם בעל העיטור דעיקר תלוי בנפסק הדין ועיין קצות החשן שם ובסי' כ"ח ודו"ק היטב וע' בתשובת הרי"ף שהביא הרא"ש בפ"ק דמכות בשנים שחתומים על השטר ונמצא אחד מהם קרוב או פסול דמחייבינן שבועה ועיין סי' ע"א ועיין בטוש"ע סי' נ"א וצ"ע דעכ"פ יכול להעיד בע"פ ואולי מיירי שאינו לפנינו שוב ראיתי בנוב"י מהד"ת שם שהרגיש בדברי הרי"ף אלו ונהניתי: