שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י״ז (ו׳)

והנה התוס' בפסחים דף ע"ז ד"ה דלא הקשו דמשמע בשמעתין דלמ"ד טומאה דחויה אינו דוחה אלא על ידי ריצוי ציץ ואמאי הא טומאה דגברא דדחיא בציבור אע"ג שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף כדתנן בפירקין דף פ' ע"ב וראיתי בש"צ סי' נ"ב בעלים שנת תרט"ו יום וא"ו ג' אלול שכתב הרב מוהרהב"ש שכתב שתמה על הר"י שלא ראה דברי רש"י זקנו שכתב בדף פ' דלכך בנטמא הגוף אין הציץ מרצה דהא לאו בר מעבד פיסחא הוא וביאור הדברים דע"כ לא שייך ריצוי ציץ רק על מי שמחויב לעשות רק שאינו בהכשר גמור כמו ציבור שמחויבין לעשות פסח ראשון ואינם נדחים רק שאינו נעשה בהכשר גמור שהרי נטמאו ולכך מועיל הציץ אבל היחיד שאין צריך לעשות פסח כלל ולכך לא שייך ריצוי ציץ ולפ"ז בציבור באמת הציץ מרצה גם על טומאת הגוף ע"ש שהאריך ולא ידעתי איך לא בוש להראות זאת לפני אויר העולם והרי רש"י בעצמו ביומא דף זיי"ן ד"ה בין שכתבו ושל ציבור נדחית טומאת הגוף אצלם ולא ע"י ציץ הנה מבואר דרש"י ס"ל דאף בציבור נדחית טומאת הגוף ולא ע"י ציץ וזה כסברת התוס' ומ"ש שם ששמח שמצא ברמב"ם כן פ"ד ד"ז ותמה על כל המפורשים שלא הרגישו בזה אני תמה דזה ודאי דרש"י ותוס' מחולקים עם הרמב"ם בזה ובשעה"מ פ"ד מביאת מקדש הרגיש בזה יעו"ש אמנם בכוונת רש"י בפסחים שם הדבר פשוט דרש"י בא לפרש ההבדל שבין נטמא הפסח או הדם בין טומאת הגוף הוא משום דאתי כר"נ דבעי גברא דחזי לאכילה ולכך בנטמא הגוף לא שייך ריצוי ציץ ובבשר ודם שייך ריצוי ציץ לפטור מפסח שני ועיין תוס' שם והדברים פשוטים: