שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י״ז (ה׳)

ובגוף הקושיא מהא דאמר ר' יהודה הנח לכהן גדול ביוה"כ שטומאה הותרה בציבור והרי אנן קי"ל טומאה דחויה בציבור לפענ"ד נראה עפמ"ש בעש"צ סי' קפ"ו שהאריך אי שבת הותרה או רק דחויה והביא הך דיומא דף מ"ו דשבת הותרה בעבודה וכבר קדמו בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז אבל בסי' ק"ץ הביא שם בשם הרב ד"ק אבשיטץ דאין ראיה משם דשאני התם דאי אפשר בענין אחר אבל יפה דחה שם בהג"ה דלפ"ז היאך ילפינן מתמיד דש"ה דמצותו בכך וע"כ כיון דאינו רק בשבת בלבד לא שייך מצותו בכך ולפ"ז לענין כה"ג ביוה"כ דמכפר על טומאת מקדש וקדשיו וא"א בציץ אם כן בכה"ג אינו בכלל דחויה ולא הותרה רק דאי אפשר בענין אחר וזה דקאמר הנח לכה"ג ביוה"כ ולא אמר סתם דטומאה הותרה בציבור רק דמשם אין ראיה דש"ה דודאי הותרה דאי אפשר בענין אחר ואם כן מיושב כל הקושיות. איברא דלפי זה צריך ביאור דאם כן מנ"ל להש"ס בפסחים דף ע"ז ובסנהדרין דף ט"ז דס"ל טומאה הותרה דלמא שאני התם דמצותו בכך. אמנם באמת לפ"ז לא היה ר"י אומר שטומאה הותרה בציבור והיה לו לומר שאני כה"ג דמצותו בכך ואי אפשר בענין אחר ושפיר דייקי דר"י ס"ל טומאה הותרה בציבור אבל באמת לדידן אפשר לחלק כמ"ש ועיין תוס' יבמות דף ג' ע"ב ד"ה ל"ת ובפ"י ברכות דף כ' וברמב"ן בספר תה"א יעו"ש גבי הא דאמרי שב וא"ת שאני וברש"י ותוס' שם ושוב ראיתי דיש שינוי דבסנהדרין דף י"ב ובפסחים דף ע"ז הגירסא בר"י הנח לכה"ג ביום הכיפורים שטומאה הותרה בציבור וביומא יש גירסא שטומאה הותרה לו בציבור ולפמ"ש אתי שפיר מאוד דבפסחים דהיה הגירסא סתם דטומאה הותרה בציבור שפיר דייקי דר"י ס"ל טומאה הותרה בציבור אבל ביומא לא דייקי רק דר"ש ס"ל טומאה דחוייה רק דכאן הותרה לו שאי אפשר בענין אחר להתקיים המצוה דא"א בציץ והרי מכפר על טומאת מקדש וקדשיו ודו"ק היטב ומה נעים ונחמד שיש עוד שינוי גירסא שבסנהדרין ויומא יש גירסא הנח ליוה"כ וביומא גרס הנח לכהן גדול ביוה"כ ולפמ"ש דוקא כהן גדול ביוה"כ שטומאה הותרה לו בציבור ודו"ק היטב כי הוא קרוב לאמת ת"ל. ובזה נלפענ"ד דלפי המסקנא יש לומר דגם ר"י ס"ל טומאה דחויה ושאני יוה"כ דאי אפשר בענין אחר ומיושב בזה מה שהקשו כלם איך שייך דר"נ ור"ש יחלקו במחלוקת ר"י ור"ש ולפמ"ש י"ל דלפי המסקנא ס"ל לר"ש דגם ר"י ס"ל דאינו רק דחויה ולא הותרה ולכך גרס ר"ש שטומאה הותרה לו. ובזה מיושב מה שהקשה בתוס' ישינים דאכתי מה מועיל להפר שהיה של יחיד ולפמ"ש אתי שפיר דשאני יוה"כ דאי אפשר בענין אחר ומצותו בכך. ובזה מיושב גם כן מה שהקשו משעיר הנעשה בחוץ דנאכל לערב ולפמ"ש א"ש דניהו דבדבר הנאכל מודה ר"נ דלא הותרה אבל יוה"כ שאני דמצותו בכך ודו"ק היטב: