שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י״ז (י״ד)

שוב ראיתי שלימוד ערוך הוא בפי ש"ס דילן ובירושלמי וברמב"ם פ"ז מק"פ הלכה ט' דהנה בש"ס דילן בדף ע"ח ע"ב אמרו דאם שחטו בטהרה ואח"כ נטמאו הבעלים יזרק הדם בטהרה ואל יאכל הבשר בטומאה ומפרש הש"ס דאף כרבנן דר"נ אתיא דטעמא הוא דגזרה שמא יאמרו אשתקד אכלנו בטומאה השתא נמי נאכל בטומאה ולא ידעו דאשתקד דכי אזדריק דם בעלים טמאים הוו השתא בעלים טהורים הם והרמב"ם כתב דאם נטמאו רוב הציבור קודם זריקה זורק את הדם והפסח לא יאכל ותמה הכ"מ דדבריו סותרים דלעיל כתב דכשנטמאו הציבור קודם הזריקה דיאכלו בטומאה ונדחק וכתב בק"ע דדוקא בנטמאו כל הציבור ואי אפשר לעשות בטהרה לכך לא שייך החשש כלל אבל כשרוב הציבור נטמאו ונשתיירו כהנים שיוכלו לזרוק בטהרה שוב מסתמא עשו בטהרה ושייך הגזירה אם כן מבואר הדבר היטב דשם כששבט אחד נטמא דודאי יש כהנים שעושין בטהרה שפיר שייך הגזירה ושוב לא יאכלו ולכך מהדרינן אטהרה אבל שם שכל הקהל נטמא והכהנים בודאי נטמאו ואם כן שוב הפסח נאכל בטומאה דלא שייך הגזירה לכך הותר בטומאה וז"ב ודו"ק אמנם אי קשיא הא קשיא דמנ"ל לרבינו שיהא הדין כן דהא בש"ס רצה לאוקמא כר"נ ואח"כ אמר אפילו תימא כרבנן ובירושלמי מקשה ע"ז ומסיק דאתיא כר"נ וכיון דרבינו פסק כר"נ לא צריך להביא זאת. ומכאן ראיה ברורה למ"ש הלח"מ פ"ג מה' ק"פ ה"ד ופ"ד ה"ב דרבינו פסק דלא כר"נ ושפיר העתיק זאת: