שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י׳ (ט״ו)

והנה בשנת תרח"י ביום ד' ט' ניסן הגיעני מכתב מכבוד אבי הגאון וכתב אלי בזה"ל נסתפקתי בחמץ המונח בהאמט ושני אנשים עברים נצים עליו ועדיין לא יצא דבר המשפט למי הוא ומה יעשו בו בפסח כי למכרו לע"ד לא יוכלו דהוה דבר שאינו ברשותו כמו גזל ולא נתייאשו הבעלי' גם אם יכתבו הרשאה זה לזה לא ידעתי אם יועיל אף דכתב רמ"א דנוהגין לכתוב הרשאה על הכל מ"מ דעת התוס' דהיכא דאיכא רמאי אין כותבין ועיין תומים במק"א כתבתי ואמנם מלבד זה איך יקנו זה לזה והם נלחמים ומריבי' זה לזה עכ"ל הזהב. ולפענ"ד נראה דסגי בביטול לבד וביטול ודאי מועיל אף דהוה אינו ברשותו והרי כל חמץ אינו ברשותו ואפ"ה מועיל הפקר וביטול ועיין בר"ן ריש פסחים ואף דבש"ע מבואר דאף הניחו בשגגה או אנוס אסור אף שבטלו נלפענ"ד דזה דוקא אם הוא אנוס מצד עצמו אבל מה שהוא אנוס ברשות התורה לא שייך אנוס וראיה ברורה נרא' לפענ"ד מתוס' בשבת דף ד' ד"ה קודם שכתבו דבכהאי גוונא שאין רודה בשביל שאסרו חכמים לא חייב וע"כ דאף אנוס לא מקרי דאל"כ כל שאפה בשבת אף שנאנס אחר כך ולא רדה מ"מ הרי תחלתו בפשיעה וע"כ דכל שאינו רודה בשביל שחז"ל לא הניחו לו לרדות אף אנוס לא מקרי וגם לפי מ"ש האחרוני' ובתוכם הנוב"י מהד"ק דבשביל הערמה אסרו והיינו שלא יערים ויאמר שהוא אנוס וכ"כ בהגהת מהרל"ח בטור סי' תמ"ח וכאן לא שייך הערמה דהרי הדבר גלוי שאי אפשר לו למכור: