והנה בגוף דברי התוס' במנחות דף ט"ו שכתבו דבפסח אף שטומאה הותרה כיון דאיכא אכילה לא מועיל וכבר כתבתי שהשעה"מ תמה דכיון דהוא נאכל בטומאה למה לא יותר הטומאה וכעת נראה לי ע"פ מה שמצאתי דבר נפלא בירושלמי פסחים פרק כיצד צולין שם ה"ה דאמר דאף דפסח הבא בטומאה נאכל בטומאה הוא דוקא בבא בטומאה משעה ראשונה אבל הבא בטהרה ונטמא אינו נאכל בטומאה ולפ"ז שם דשבט אחד נטמא וכל הציבור טהורים דר"י ס"ל דאין קרבן ציבור חלוק והיינו אף דיכולין להקריבו בטהרה מכל מקום הרי אכילה ע"כ אותו השבט יאכלו בטומאה יהיה קרבן ציבור חלוק ולכך עושים בטומאה וע"ז שפיר כתבו התוס' כיון דלא בא בטומאה משעה ראשונה שוב אף שיבא בטומאה אח"כ לא יהיה נאכל בטומאה ושוב לאו הותרה. ומעתה מיושב היטב הקושיא שם דשם דנטמאו בע"ז או בגלגולת של ארוונה היבוסי ואם כן נטמאו כבר בעת השחיטה ואם כן יהיה נאכל בטומאה ולא איכפת לן מה דעומד לאכילה ודו"ק היטב כי הוא קרוב לאמת לפענ"ד:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י״ז (י״ג)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.