שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״ס (ה׳)

והנה בשנת כת"ר י"ז אדר היה אצלי הרב החריף מ' משה חתן דודי הרב החריף מוהר"י נ"ז נ"י והקשה על מ"ש הב"ש סי' ד' ס"ק כ"ט דאף ברוב פסולין כל שיש לומר דאזלא היא לגבייהו הוה ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי וע"ז הקשה דא"כ מה פריך בכתובות דף י"ג ות"ל דהתם רוב פסולין והכא רוב כשרים והא קשה טפי דאף אם נימא דכאן הוה רוב פסולין גם כן מכל מקום הא הו"ל קבוע דלמא אזלא היא לגבי הבועל והו"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי משא"כ בשבויה דבאמת ל"ש קבוע ועיין תוס' שם ד"ה מסייע והשבתי דלק"מ דמה נ"מ בין אם הוא אסור מטעם ספק תורה דכאן לא הוה ספק ממזר דע"כ לא כתב הב"ש רק בספק ממזר דמותר וכאן דהו"ל קבוע הו"ל כספק ממזר דשרי אבל לענין כהונה דאסור עכ"פ משום ספק ומה נ"מ בין ספק איסור או דרוב פסולין אצלה ובפרט לפמ"ש בשיטה מקובצת ב"מ דרוב גם כן הו"ל ספק וספק התירה התורה או שאסרה וא"כ כל ספק שוה לרוב. וע"ז הקשה דאם כן מה הקשו התוס' בד"ה מסייע דהכא רוב והתם כל והא מה נ"מ בין רוב לכל. והשבתי דזה אינו דדוקא אם הוא אסור מטעם ספק אין נ"מ בין אם הוא אסור מטעם ספק או מטעם רוב אבל לפי מה דמסיק דאף ברוב פסולין מכשיר שפיר מקשה דניהו דמכשיר ברוב מכל מקום בכל ליכא מ"ד דמכשיר וכתבו ע"ז דרוב ככל ואם מכשיר ברוב מכשיר אף בכל כל דהיא אמרה שלא נבעלה וזה ברור. ותדע שכן הוא שהרי בתוס' הקשו שם ג"כ דאף אם נימא סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע רובא מ"מ ספק איסור הוא וקשה לדבריו אכתי מה מדמה ספק לרוב וע"כ דאין נ"מ בזה ודו"ק היטב: