מ"ש מעלתו באות ג' שבסי' רל"ב ס"ב כתבתי שהרמב"ם השמיט פ"ז מתרומות דין דקטן ערל ולא הזכיר דברי הש"ס והירושלמי וע"ז כתב דאשתמיטתי' לדידי דברי הרמב"ם פי"א מתרומות ה"ג ותמה על הכ"מ שלא הזכיר שהוא מהירושלמי וכמ"ש הפני משה. הנה בזה ניכר שבשנאה וקנאה העביר מעלתו ורצה להשיג וכיון שראה תחלת דברי שכתבתי שבפ"ז לא הזכיר נבהל להשיב ושמח על המציאה ובאמת גם אני אח"כ הבאתי דברי הרמב"ם פי"א הז'. והבאתי דברי הפ"מ להשיג על הר"מ ות"ל ראתה עיני והוא רק רצה להשיג ואוהב לטעון ולא הסכים לו הזמן לעיין סוף דבריי. באות ד' כתב על דבריי שכתבתי בסי' רס"ז ס"ק מ"ח שדבריי מגומגמים ולא הבינותי כלל דבריו מה מצא עול בדברי וגם אני כתבתי כן למעיין בטוב בלי שנאה וקנאה:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ט״ו (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.