שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קי״א (ו׳)

ובזה מיושב קושית התוס' מה דאמרו ומוקמינן בידא דלוקח שהקשו דהא גם מעיקרא היה ביד הלוקח והפוכי מטרתא למה לי. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כיון דעברה על דברי חז"ל מהראוי שלא יועיל כדאמר ר"י ואף דאביי ס"ל אף בדאורייתא כל דעבד מהני אפשר דחז"ל אלמו לתקנתם וחמור דברי סופרים מדברי תורה ורק דהלוקח קנה והוא לא עבר וא"כ כאן דנגד הלוקח הבעל יכול להוציא שוב מהראוי שלא יועיל וע"ז אמר כיון דסוף סוף גם לאחר שיוציא הבעל ישאר ביד הלוקח משום דאחריך יוציא מהבעל שוב הלוקח קונה וז"ש ומוקמינן בידא דלוקח. והנה בשעה"מ הלכות עבדים הביא בשם דברי אמת להגאון בכר דוד ז"ל שהקשה דאם נימא דהנותן מתנה לאשה זכה הבעל בגוף ופירות א"כ הבעל יכול להוציא מיד הלקוחות אף קודם שמתה ואיך אחריך מוציא מיד הבעל ע"ש וכבר כתבתי בתשובה אחרת דלא זכיתי להבין כיון דאמרו דה"ק אחריך לקני בעל לא לקני א"כ הרי הוציא הדבר מיד הבעל ואינו זוכה בגוף ופירות והארכתי בזה וכ"כ בהגהות הא"מ סי' פ"ד. אמנם בלימוד הישיבה שנת תרט"ו שלמדתי אור ליום ו' ויגש הקשיתי באופן אחר דבאמת כל שלא התנה ע"מ שאין לבעלה רשות הרי זכה הבעל וא"כ למה יזכה האחריך. והשיב תלמוד אחד כיון דעכ"פ אמר אחריך לקני ואי אפשר לאחריך שיקנה אם לא כשלא יקנה הבעל א"כ שוב שפיר מוציא ממנו. ואני המתקתי הדבר דהוה כאלו הטיל תנאי במתנתו שלא תזכה בו ואחריך לקני ובעל לא לקני אמנם עדיין קשה דזה דוקא נגד האחריך הוה כאילו התנה בפירוש אבל נגד הלוקח דלא התנה א"כ אמאי מוקמינן בידא דלוקח הא נגד הלוקח זכה הבעל דהוה לוקח ראשון ומהראוי דנהי' מוקמינן ביד האחריך דהא אמר אחריך לקני בעל לא לקני דהא בעת שאמר אחריך היה כבר הבעל ואפ"ה אמר אחריך א"כ חשב שאחריך לקני בעל לא לקני אבל נגד הלוקח לא התנה כלל וא"כ הבעל קונה וצריך לומר דבאמת כל הטעם דעשו אותו כלוקח הוא טובתו שיזכה בכל נכסיה ובמתנותיה וא"כ זהו כשיגיע לו תועלת אבל כאן מה יגיע לו תועלת דהא נגד הבעל אחריך קודם וא"כ מה נ"מ שהבעל מקרי לוקח דהא לא ישאר בידו רק ביד אחריך וכעין זה כתבו הפוסקים בהא דאין מוציאין מיד היתומים רק בשבועה דאם ב"כ וב"כ לא ישאר ביד היתומים אז מוציאין וכן לענין שאין נזקקין לנכסי יתומים היינו דוקא אם יגיע תועלת ליתומים אבל במקום שלא ישאר ביד היתומים שוב נזקקין וא"כ גם כאן כל דהאחריך מוציא שוב לא יהיה תועלת להבעל וז"ש ומוקמינן בידא דלוקח ומיושב קושית התוס' דבאמת הבעל אלים כחו מהלוקח רק כיון דנגד הבעל האחריך אלים ושוב לא ישאר ביד הבעל ולכך מוקמינן בידא דלוקח ודו"ק היטב ואדרבא כשיהיה ביד הלוקח שוב מעות המכירה ביד האשה ויזכה הבעל בפירות משא"כ כשיהיה ביד האחריך תצטרך להחזיר המעות להלוקח ולא יהיה להבעל כלום ודו"ק: