שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״ח (ח׳)

והנה בש"ק פ' ויחי שנת תרח"י שאל אותי תלמודי החריף מוה' גרשון קארציר נ"י בהא דפריך בדף ל"ז ודלמא היינו נבלה היינו מסוכנת לא ס"ד דכתיב וכי ימות מן הבהמה ומה משני דלמא לאחר מיתה הוא דמטמא ולא מחיים אף שהיא נבילה והשבתי דלק"מ דהא מסוכנת לא כתיב כלל ורק שנבלה היינו מסוכנת א"כ דין נבלה גמורה יש לו. אבל עדיין קשה דהא חזינן דהש"ס פריך דלמא מחיי' בעשה אלמא דלא שוי לגמרי וא"כ שוב קשה לימא דמחיים אינו מטמא. אמנם נראה דשם הכי משני דכל דעכ"פ לאחר מיתה מצינו דקריא נבילה שהרי מטמא בודאי אינו רק לאחר מיתה א"כ מנ"ל דאקרי מחיים נבלה כלל שיהיה מסוכנת בכלל נבלה וע"ז פריך דלמא מחיים בעשה. שוב ראיתי במי נפתוח פרפר ג' שהרגיש בקושיא זו. ומה שהקשה הנ"ל מחולין דף קכ"א הנה במה דאמר ר"י שם ישנה לאיברים לק"מ דזה משני הש"ס שם דיצתה מכלל חיה ולכלל מתה לא באה ולשיטת הכו"פ והתב"ש יתיישב היטב דאף דהיא בכלל מתה אבל לא נבילה גמורה לטמא. אך מה שהקשה מהא דאמר שחט בה רוב שנים ומפרכסת מטמאה כאבמה"ח והרי היא בכלל מתה גם מחיים זה קשה ואולי כיון דשחטה לעכו"ם ועכו"ם במיתה תליא וכל שלא מתה ממש נחשב כחי עדן וצ"ע: