שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״ז (ה׳)

והנה אם נימא כהס"ד דספר יראים דאדום לא בלבל היה מקום ליישב קושית הש"ס ביומא דף נ"ד וכל היכא דכתיב שם לעולם הוא והכתיב ומהם בני שמעון הלכו לשעיר וכו' וכבר עלה סנחרב ובלבל וכו' ואם איתא הא שעיר שהוא אדום לא בלבל וא"כ אפשר דגם ישראל שבתוכה לא בלבל ולמה אסיק בתיובתא אבל באמת כבר כתב הרשב"ם בב"ב דף נ"ב דאף דקשיא נוכל לתרץ אבל תיובתא לא שייך לתרץ ועכ"פ מזה ראיה דלא כשיטת היראים שעלה על דעתו דאדום לא בלבל ודו"ק ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק או"ח סוף סי' פ"ז ודו"ק היטב. והנה בגוף הקושיא על הדרים בארץ מצרים לכאורה נראה לפענ"ד דבר חדש דבאמת התורה לא אסרה רק שלא ישיבו שם רבים שיהי' שם אנשים בני מדינה אחת או שבט אחד עכ"פ מישראל אבל על איזה אנשים שילכו שם לגור דבודאי לא ישבו שם להשתקע שמה יעשו מעט יהודים בין נכרים רבים ואם אמרו חז"ל דישראל אחד אינו אוסר במבוי דלא ידור עמו דחשודין על ש"ד מכ"ש במצרים הגדולה ארבע מאות פרסה שבודאי לא ישבו אנשים מתי מספר במדינה גדולה כ"כ ובודאי לא ישבו להשתקע שם וכל שאינו להשתקע אין איסור ולכך כל שנמצאים שם איזה אנשים ליכא שום איסור ואף שאח"כ באים שם עוד איזה אנשים מכל מקום כל אחד ואחד אינו עושה איסור וא"כ ל"ק על הרמב"ם וכל הנלווים עמו שכל אחד ואחד שבא שם אף שבא שם עם איזה אנשים לא עברו על האיסור ואף שכתב הרמב"ם ולא הזהירה אלא לשוב להיחידים באמת שהוא תימה כמ"ש בגליון דאדרבא התורה הזהירה על כללות העם כמ"ש לא תוסיפון לשוב ובש"ס בסוכה אמרו דנענשו על ששבו וע"כ דהכוונה שם דהיינו יחידים בלא מלך וב"ד ישראל אבל אדרבא יחידים ממש אין איסור כמ"ש בטעמו וז"ב לדעתי ודו"ק היטב: