שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״א (ט׳)

ובזה יש לומר דלכך לא אמרינן תרי משהו דכל ענין מין במינו לא בטל הוא רק שיהיה המיעוט חשוב כמו הרוב ולא שמהפך המיעוט להרוב להחשב כמותו ודו"ק היטב וכבר הארכתי בזה בתשובה לענין תרי משהו ביתר ביאור. והנה בהא דאמרו סלק מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ולא נודע הסברא ולפענ"ד היה נראה דהנה הרמב"ן והריטב"א בע"ז שם כתבו דע"כ לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה רק במב"מ במשהו דאז שייך לומר דזה המשהו כיון דאינו ראוי להתבטל לא בפני עצמו ולא בצירוף א"כ גם שבא אח"כ באינו מינו אינו ראוי להתבטל אלא אם כן נפל שאינו מינו בתחלה דאז אינו מניח את המינו לבא לידי איסור אבל אם נפל איסור בתחלה ולא היה בהיתר שיעור לבטל אף שנאסר כל שבא אח"כ היתר הרבה מהראוי שיצטרף לבטל דסוף דינא כתחלת דינא מה תחלת דינא אם היה כאן שיעור הרבה היה מתבטל א"כ אף שלא היה אז כשיעור כל שנתרבה אח"כ מתבטל ע"ש והדברים ראויים למי שאמרם ולפ"ז צריך ביאור היאך אמרו סליק מינו כמי שאינו הא אז היה מין במינו ולא היה מתבטל אף בצירוף א"כ סוף דינא כתחלת דינא אף שבא אח"כ אינו מינו כל שלא בא בתחלה שוב אין מהראוי שיתבטל ומהראוי לומר מין במינו לא בטל והמעיין ימצא כי קושיא גדולה היא. אמנם נראה דבזה באמת נחלקו אביי ורבא דאביי מוקי בשקדם וסילקו דאל"כ לא שייך לומר סלק כל שכבר נאסר אמנם רבא חידש דגם כשבא אח"כ אינו מינו מהראוי שיתבטל ולא אמרינן דכבר נאסר דהרי גם בתחלה אם היה מינו ושאינו מינו ביחד והיה בא"מ שיעור שיתבטלו שני חתיכות היה מתבטל א"כ גם סוף דינא אמרינן סליק את שא"מ כאילו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. ובזה נראה לפענ"ד ע"ד הפלפול דמה שאמרו בע"ז דף ע"ג דחזקי' ס"ל דהגדילו באיסור אסור הגדילו בהיתר מותר ור"י ס"ל דאף הגדילו באיסור מותר פליגי בזה דחזקיה ס"ל כאביי דבעינן קדם וסלקו דאל"ה כל שכבר נאסר שוב אי אפשר להתיר משא"כ בהגדילו בהיתר ור"י ס"ל כרבא דסליק את מינו כמי שאינו וע"ז רצו לומר דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן וע"ז פריך מאביי דאמר קדם וסלקו מותר וא"כ חזקיה דאמר כמאן ואביי לשיטתו דס"ל דלא אמרינן סליק את מינו כמי שאינו ואף כי הסוגיא עמוקה ויש לפקפק הרבה המעיין ימצא מקום לדברי אלה בהסוגיא ודו"ק. אמנם בגוף הקושיא דלמה אמר רבא סליק את מינו כמי שאינו והא כבר נאסרה התבוננתי בדברי הרמב"ן בע"ז שם ובריטב"א דהביאו הך דרבא שם וכפי הנראה הבינו דמה דאמר רבא סליק היינו דוקא אם לא היה נותן טעם בחתיכה רק שהנבלה עצמה היתה אוסרת שאר החתיכות א"כ בעת נתערבה עם החתיכות היה רוטב שא"מ מבטל להחתיכה של איסור ולכך כל שנתנה טעם נאסרה כל החתיכה מב"מ וצריך ששים נגד שתי החתיכות וזה ברור כשמש ופשוט למעיין שם ובאמת כל שנתנה טעם בחתיכה לאו דוקא רק אף שנפלה רק טפה לבד כבר נאסר מב"מ במשהו וצריך ששים נגד שתי החתיכות וכמ"ש הרמב"ן שם וכפי הנראה לא ס"ל לרמב"ן דלא אמרינן תרי משהו ופירש באמת דמה שאמרו נתנה טעם בחתיכה לאו דוקא ובזה נראה לפענ"ד דצדקו דברי הנקה"כ והמ"א דבחמץ בפסח אמרינן תרי משהו דהרי גם במב"מ במשהו שיטת הרמב"ן דגם תרי משהו אמרינן ומטעם דסוף דינא כתחלת דינא וה"ה לדידן דחמץ בפסח במשהו בין במינו בין בשא"מ דאמרינן חתיכה נעשה נבילה ונאסר כולן ודו"ק ולפענ"ד להוסיף דהרמב"ן לשיטתו אי אפשר לומר דתרי משהו לא אמרינן דאל"כ יקשה למה נצריך א"מ לבטל שתי החתיכות הא כיון שיש ששים נגד חתיכה דאיסורא הלא לא נשאר בחתיכה האחרת מהאיסור כדי נ"ט וניהו שנאסרה במב"מ במשהו מכל מקום לענין שתאסר האחרות הרי כל שאין בה כדי נ"ט שהרי יש ששים נגד כל החתיכה של איסור א"כ לא תוכל לצאת מחתיכת האיסור ומחתיכת ההיתר כדי נ"ט ולמה תאסר וע"כ דגם תרי משהו אמרינן לשיטתו כל שהיא מב"מ משא"כ לדידן אי אפשר לומר כשיטת הרמב"ן ודו"ק היטב: