שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״א (ו׳)

והנה הר"ן כתב עוד שם לחלק דע"כ לא אמרינן דחתיכה נ"נ רק בדבר של איסור בלוע בחתיכה שאין הממש מאיסור זה יוצא ומתערב באחרות ולכך אמרו שהחתיכה הזו נעשית נבילה אבל בדברים המתערבים ונבללים בשוה בין בלח בלח בין ביבש ביבש אמרינן דנתחלק בכל החתיכות ולא נעשה המעורב כנבילה וע"ז הקשה הר"ן מהא דקאמר בב"ח חלב אמאי אסור חלב נבילה היא הרי ראינו דאף לח בלח אמרינן חתיכה נ"נ. ולפענ"ד נראה דכוונה עמוקה כוונו הפוסקים בחילוק הלז דהנה הרשב"א כתב בשם רבותינו הצרפתים הובא בב"י סי' צ"ח דטעמו ולא ממשו בב"ח היינו הבשר שנבלע בחלב דאי אפשר שבלע ממש אבל חלב שנבלע בבשר הרי נבלע ממשו ע"ש ולפ"ז זהו שמחלק הר"ן כיון דקי"ל דאין איסור יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב א"כ עכ"פ מה שיוצא לחתיכות אחרות לא יוצא ממשו של איסור שנבלע בחתיכה זו דהא לא יצא האיסור ממש בלי רוטב וא"כ ע"כ מחמת החתיכה הנבלע בה הוא שמוציאה האיסור וא"כ כיון שהאיסור הוא ע"י החתיכה הנבלע בה והיא המוציאה ע"כ שחתיכה זו נעשית נבילה דאל"כ מאין בא האיסור דהא רק ע"י רוטב של החתיכה הוציאה האיסור אבל ביבש ביבש או לח בלח דהאיסור ממש יוצא בלי סיועת ההיתר הנבלל וכמו יבש ביבש וא"כ א"צ ששים רק נגד האיסור ולפ"ז חלב שקבלה איסור מבשר כבר הבאתי דאינו רק טעמו ולא ממשו א"כ מה נ"מ אם אינו יוצא מחלבה בלי סיועת ההיתר הא בין כך ובין כך יוצא הטעם ובחלב ג"כ לא נבלע בה רק טעם בעלמא ולמה יאסר החתיכה שנימא נעשה נבילה הא גם אותה החלב לא קבלה רק טעם וא"כ לא שייך ביה ענין נ"נ וע"כ משום דשניהם ביחד נעשים איסור אחד והוה כאילו גוף האיסור יש בה וא"כ לא שייך בזה לומר דנבלל בשוה דהא גוף האיסור נבלע בחלב דהא שניהם גם יחד הם האיסור ושפיר אמרינן דנ"נ אף דהיא דבר הנבלל וז"ב כשמש. ומיהו בלא"ה לפענ"ד אין ראיה משם דשם קאי לרב דס"ל מין במינו במשהו לא שייך לומר דנבלל בשוה דמכל מקום משהו נשאר בו ושייך חתיכה נ"נ וז"ב. ובזה מיושב קושית הש"ך סי' צ"ב ס"ק ט"ו על ספר אפי רברבי ע"ש ודו"ק. ובזה יש ליישב גם דברי הראב"ד דהראב"ד לשיטתו דס"ל דבלח בלח לא שייך חתיכה נ"נ ועיין בסי' צ"ב ס"ד בהג"ה שהביאו כן בשם הראב"ד ולא ס"ל לחלק בין בב"ח לשאר איסורים ולכך כתב דלא שייך חתיכה נ"נ רק לר"י דמין במינו במשהו וכמ"ש ודו"ק. ובזה מיושב קושית הלח"מ וזה לדעתי ברור ואמת בכוונת הראב"ד: