שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״א (ה׳)

ובזה מיושב היטב קושית הלח"מ דהא במ"ש מאמרו דאפשר לסוחטו אסור ובמין במינו פליגי ולפמ"ש אתי שפיר דמה ענין אפשר לסוחטו דדוקא לענין גוף החתיכה שפיר אמרינן דאי אפשר לבטל האיסור ממנה ונשארת באיסורה אבל לענין חתיכה נ"נ דהיינו שיהיה צריך ששים נגד כולה זה אי אפשר ודברי הראב"ד נכונים. ובזה מובן היטב מ"ש הראב"ד דדוקא לר"מ דס"ל מין במינו במשהו הוא דאמרינן חתיכה נ"נ ולא נודע מה ענין מין במינו במשהו לחתיכה נעשה נבילה ולפמ"ש יש לומר דכתבתי כבר בשם הרשב"א דכל שאפשר לבא לידי נו"ט אף משהו בלוע אסור לבטל ולפ"ז לר"י דס"ל מב"מ כל שנבלע בה מכבר טעם גמור שלא היה ששים א"כ טכ"ע יש בה כח להתפשט עד ששים וא"כ כיון דלר"מ מב"מ במשהו הוה כמו לרבנן בנ"ט והוה כמו אפשר לבא לידי נ"ט וא"כ לא שייך לומר דאין אנו מתכוונים לבטל האיסור דהא באמת כל שאין ששים רק נגד האיסור הנבלע א"כ כיון דלר"מ מב"מ במשהו אנו נהנים מהמשהו ומשהו לר"י הוה נו"ט לרבנן ואסור אבל לרבנן דס"ל בששים א"כ היה מתחלה רק משהו אין לו כח להתפשט יותר כמ"ש בשם הט"ז אבל לר"י הוה כמו דבר שמשתמשין בו מועט שבא לידי נו"ט ואסור אבל לרבנן דס"ל בששים א"כ כל שיש ששים נגד האיסור א"כ מה שנשאר עוד משהו לא אכפת לן וא"כ זה אין איסור וא"כ אין אנו מבטלין האיסור רק שאנו מתירין ההיתר וזה מותר ודברי הראב"ד ברורים. שוב ראיתי ברש"י שכתב באפשר לסוחטו דמותר שכתב דכל שאפשר שיתחלק בהיתר האחרון אף דאין מבטלין איסור לכתחילה מ"מ בדיעבד מותר הנה זכיתי לכוין דעכ"פ מצד אין מבטלין איסור אנו באין לדון דאף דכיון לבטל האיסור אסור לכתחלה מ"מ בדיעבד מותר ולפמ"ש זה באמת מה שנחלקו דכיון דעכ"פ אסור לבטל לכתחילה שוב הו"ל חתיכה נ"נ. איברא דלפ"ז צריך ביאור הא דפריך הש"ס דאם אפשר לסוחטו מותר חתיכה אמאי נעשה נבילה ולפמ"ש קשה טובא דאדרבא כיון דאפשר לסוחטו מותר והיינו דאם באמת נסחט מותר דרק לכתחילה אין מבטלין איסור אבל בדיעבד שפיר אמרינן דחתיכה נ"נ דאם נימא דחתיכה נ"נ שוב אין מבטלין האיסור רק ההיתר אבל אם נימא דחתיכה לא נ"נ א"כ שוב הרי תחזור החתיכה עצמה להיתירא ושוב שייך אין מבטלין איסור. אמנם זה אינו דכל שאנו אומרים דאפשר לסוחטו מותר משום דבדיעבד כל שכבר נתבטלה מותרת שוב לא שייך חתיכה נ"נ דהא כבר נתבטלה ובדיעבד שרי דאף דחתיכה נ"נ הא אפשר לסוחטו אמרינן דמותר וז"פ. ולכאורה רציתי לומר דאם נימא דחתיכה נ"נ א"כ כל החתיכה נעשה כנבילה א"כ לא שייך ביטול דהיאך שייך שיתבטל האיסור שבו והא כל שהאיסור ניכר לא שייך ביטול והרי כל שחתיכה נעשה נבילה לא שייך ביטול דניהו דמבטל האיסור הנבלע אבל מכל מקום כבר נאסרה החתיכה כלה וא"כ הוה איסור ניכר והיאך שייך שתחזור להיתירא. אך נראה דזה אם אפשר לסוחטו מותר א"כ לא שייך לומר דאיסור ניכר דהא כל שאפשר שיסחט עכ"פ אינו ניכר האיסור דהא אפשר לסוחטו וא"כ לא שייך לומר דהאיסור ניכר על החתיכה דהא אפשר לסוחטו וז"ש אם אפשר לסוחטו מותר לא שייך נ"נ הא אינו ניכר האיסור אבל כשאפשר לסוחטו אסור א"כ החתיכה נשארה אסור א"כ לא שייך לומר דנתבטל האיסור כיון שהוא ניכר דהא מובלע באיסור והו"ל כאילו איסור נפל לתוך איסור כגון תרבא בתרבא דלא שייך לומר שיתבטל וה"ה כאן כל דחתיכה נ"נ א"כ נאסר שוב לא שייך ביטול ולכך אמרינן חתיכה עצמה נ"נ וזה נכון מאד בסברא ולכך אין קושיא ממה שאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון דבאמת כאן לא שייך לאסור נגד החתיכה רק דכל שנעשה אסורה כל החתיכה שוב לא שייך לבטל האיסור דהא האיסור ניכר עדיין בחתיכה האסורה ואיך תבטלנו וצכך צריך ששים נגד כל החתיכה דאז לא שייך לומר דמכל מקום האיסור ניכר דזה אינו דאדרבא אמרינן דהוה כמכיר האיסור ונוטל אותה חתיכה וזורקה דממנ"פ אם יצא להחתיכות אחרות הרי נתבטל ואם לא יצא הוה האיסור בפ"ע אבל חם אין ששים נגד כולו א"כ עכ"פ אותה חתיכה כלה הוה איסור וכל מה שיוצא ממנה הוה איסור ואיך שייך שתבטל רק האיסור הנבלע הא האיסור ניכר בחתיכה האסורה משא"כ אם יש ששים נגדה א"כ אם אותה חתיכה עצמה היתה נבלעת היתה מותרת א"כ היוצא ממנה הרי היא כמוה משא"כ כשאין ששים נגדה ומעתה ל"ק מהך דאין המדומע דהוה יבש ביבש א"כ לא שייך לומר שהאיסור ניכר דהא כל אחת בפ"ע וא"כ שפיר בטל האיסור דלא ניכר ובשלמא כשנבלע בלח הרי הוא שם כמו תרבא שנפל בתרבא ולא שייך לומר דמבטל האיסור דהא האיסור ישנו שם ניכר ועומד ודו"ק היטב. וגם הר"ן הביא לחלק בין לח בלח ליבש ביבש ומה שהקשה הר"ן מהך דאין המחמץ מחמץ דמיירי בלח שנבלע וחמצה העיסה לפענ"ד ממחומץ בלא"ה ל"ק דבמחומץ עיקר תלוי במה דעביד לטעמא שיש בה כח לחמץ וא"כ לא שייך חתיכה נ"נ דהא אין בהעיסה כדי לחמץ רק מחמת החימוץ שבה וגם אף ביש בזה כדי לחמץ ובזה כדי לחמץ מותר ואנן בעינן שיהיה באיסור לבד כדי להחמיץ וכדמוקי בתמורה דף י"ב שם כרבנן דר"א ועכ"פ הסברא שכתבתי נכונה לפענ"ד: ובזה נראה לפענ"ד דבר חדש דיש לומר דבבשר בחלב לא שייך חתיכה נ"נ דכיון דמה דלא מהני ביטול להאיסור לבד היא רק משום דהוה כניכר האיסור וא"כ זה שייך בשאר איסורים דכל שנפל בתוכו האיסור לא שייך לומר דנתבטל עד"מ שנפל תרבא לבשרא ואנן מחשבינן כאילו כל החתיכה היא נבילה וא"כ הו"ל כחלב בחלב אבל חלב שנפל לבשר א"כ כל חדא בפ"ע שרי ורק שניהם ביחד הם האיסור וא"כ כיון שנתבטל החלב א"כ אין בו כדי ליתן טעם בקדירה א"כ מהראוי שאף הבשר יחזור ומותר ואף דנימא דאפשר לסוחטו אסור והיינו דשמא לא נפלט כולו או שכבר נאסרה אבל לא שייך לומר דהאיסור ניכר ובמה יודע איפוא האיסור דכל שבטל הנו"ט א"כ נשאר הבשר בהיתירו ולא שייך חתיכה נ"נ אף דאפשר לסוחטו מותר ומיושבין דברי הראב"ד וכמ"ש. ובזה מיושב ג"כ קושית הר"ן דלמה לא פריך גם בדף ק' על רב אי קסבר אפשר לסוחטו מותר אמאי נעשה נבילה ולפמ"ש באמת יש לומר דלא תלוי זה בזה ויכול להיות דחתיכה נ"נ ואפ"ה אפשר לסוחטו מותר והיינו כל שנסחט בודאי אבל כל שלא נודע אסור שמא לא נסחט ושפיר נ"נ ול"מ ששים לבטל האיסור דהא האיסור ניכר והיינו במב"מ אבל בב"ח לא שייך חתיכה נ"נ דהא אינו ניכר האיסור דהבשר בפני עצמו שרי וכמ"ש ודו"ק כי קצרתי: