שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״א (י״ד)

והנה בהא דאמרו מתן ד' במתן אחת ר"י אומר ינתנו במתן אחת ור"א אומר במתן ד' וא"ל הרי עובר על בל תגרע וקשה לי כיון דקתני מתן ד' במתן אחת משמע דהמתן אחת היא הרוב כמבואר בסנהדרין גבי נסקלין בנשרפין וא"כ הא דם מבטל דם רק דעולין אין מבטלין א"כ זה כשראויים לעשות מהם מה שראוי משתיהם כמו התם בדם הפר עם שעיר שהתורה צותה לערות ולהזות מדם פר שבע הזאות ואח"כ מהשעיר ואח"כ משתיהן ביחד אבל כאן דא"א להזות רק או מתן אחת או מתן ד' דהמתנות אינן שוות שוב ראוי ליזל בתר רוב ומתן אחת מרובה וא"כ שוב מתן אחת טוב יותר ולא שייך בל תגרע. ורציתי לומר דכיון דהדם בפני עצמו היה כל אחת היתר וכשנתערבו נעשה איסור הו"ל כבא לעולם בתערובות וכמ"ש בתשובה אחת דה"ט דהיתר בהיתר לא בטל משום דהו"ל כבא לעולם בתערובות. אך כבר הקשיתי דא"כ למה לי קרא דעולין אין מבטלין זה את זה הא הו"ל היתר בהיתר לא בטל ובא לעולם בתערובות ולפמ"ש המלמ"ל דבא לעולם בתערובות אינו רק מדרבנן א"כ ל"ק על הקרא ואתי שפיר אבל גוף הדברים חדשים הם. גם צ"ע דהא בספק לא שייך בל תוסיף כמ"ש הסמ"ק הובא במ"א סי' ל"א א"כ היאך א"ל כאן דעובר בבל תוסיף דהא הו"ל בספק וע' בתוס' ר"ה דף כ"ח שהרגישו בזה ומדבריהם נשמע קצת דגם בספק שייך בל תוסיף כל שהוא בזמנה ועיין תוס' ישנים דף נ"ז ביומא גבי נתערב דמים בדמים שכתבו דמספיקא לא שייך בל תוסיף והזכירו אותה סוגיא וצ"ע שלא נפניתי כעת לעיין בזה: