שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״א (י׳)

והנה הריטב"א נסתפק שם אם אביי ס"ל גם כן הך דרבא דאמר סליק והביא ראיה מחמרא חדתא בענבי ע"ש ובאמת מדמשני אביי בקדם וסלקו משמע ג"כ דאביי לא ס"ל הך דרבא ובחולין דף ק"ח אמרו לימא פליגא אדרבא משמע דאביי לא ס"ל כן רק רבא לבדו ודו"ק ובדברי הרמב"ן האלו עכ"פ מבואר שיטת הראב"ד דלא שייך חתיכה נעשה נבילה רק במין במינו במשהו ולא נודע סברתו ולפמ"ש מבואר כן ברמב"ן וריטב"א ודו"ק היטב. והנה מ"ש למעלה בשם הישועת יעקב דאף דבטל בששים זהו באיכות האיסור אבל כמות האיסור צריך לבא מתורת רוב דמכל מקום ישנו במציאות האיסור שאל אותי אחד מהתלמידים דא"כ מה פריך הש"ס בחולין דף ק"ח על רב לימא פליג אדרבא דאמר מין ומינו ודבר אחר סליק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ומה קושיא דלמא מיירי רב כשנתערבו החתיכות א"כ לרב דס"ל מין במינו לא בטל א"כ ניהו דיש כאן שאינו מינו ג"כ ורבה עליו ומבטלו היינו להטעם אבל מכל מקום כמות האיסור שנתערב במינו נאסר וצריך רוב א"כ לרב שוב לא בטל ולכך אוסר כל החתיכות מפני שהן מינו והיא קושיא גדולה וכן קשה בחולין דף ק' והשבתי דלפמ"ש התוס' במנחות דף כ"ב דר"ת ס"ל דיבש ביבש בטל אף לרב דמב"מ לא בטל יבש ביבש בטל ומה דאמר רב דאוסר כל החתיכות משום שהטעם שמתערב הוה כלח בלח ע"ש ולפ"ז כאן שהטעם שמתערב בטל באינו מינו א"כ לא נשאר רק כמות האיסור בלבד וזה שפיר בטל אף לרב דהוה יבש ביבש דמבטל. והנני יוסיף דאף אם נימא דגם יבש ביבש לא בטל היינו ביבש ביבש ממש דהו"ל ראוי ליתן טעם כשיתבשל אבל בנ"ד דהטעם היוצא נתבטל באינו מינו ולא נשאר כי אם גוף האיסור בלי נו"ט שוב כ"ע מודו דיבש ביבש דהטעם שבו הותר ואם היה פולט כל הטעם היה מותר פשיטא דכמות האיסור ודאי בטל דזה בודאי הוה יבש ביבש ממש דבטל ודו"ק היטב ועיין בפ"י בביצה דף ל"ח מ"ש בסברת ר"י דמין במינו לא בטל ותמצא סברא דביבש ביבש שייך שיתבטל דאין אחד מחזק את חבירו דהן נפרדות ואף אם נימא דלכשיתבטל מתערב כאן שהטעם בטל כ"ע מודו דיבש ביבש בטל כנלפענ"ד: