שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י׳ (ט׳)

והנה ביום ד' בהר כ"ג למב"י שנת תרט"ז הגיעני מכתב מהרב המופלג מו"ה יחיאל מיכל מניזניב במה שאירע שם מעשה במה שלא היה שמרים בשבת העבר כי אשה המוכרת שמרים נתאחרה להביא שמרים מסטאניסלאב וע"כ הלכה אחת וקנתה שמרים מאיש אחד רשע אוכל נבילות וטריפות ולובש מלבוש נכרי ואשתו הולכת בשערה מגולה ואינה טובלת עצמה מנדתה אשר היה האיש הנ"ל עם אשתו ב"ק טיסמיניץ על חג העבר והניח ביתו על נכרי אחד עם שענקר ואיש כזה יש ספק גדול אם מכר החמץ כלל וכאשר נודע למעלתו הדבר הזה שלח השמש להכריז שכל איש שיש לו שמרים הללו יבוא אל מעלתו לשמוע מה נעשה בהם והנה לפי שהיו הרבה נחתומים שעשו בעד הרבה רייניש וגם כמעט כל העיר עשו לחם שבת מהשמרים הללו ושלח להאיש הרשע הנ"ל ואמר כי מכר בשטר מכירה בטיסמניטץ לנכרי אבל מעלתו לא יכול לעמוד על המחקר אם כנים הדברי' ע"כ אמר כיון שחמצן של עוברי עבירה מותר לאחר הפסח מפני שמחליפין וכ"ש בזה ועכ"פ ספק הוה והמ"א אוסר באכילה ספק חמץ שעבר עליו הפסח והתיר בהנאה ע"כ אסר גם הוא באכילה ודבר המחמץ לא בטל אף בדרבנן כמ"ש הב"י ביו"ד סי' קי"ב: