שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י׳ (י״ח)

והנה במוש"ק של חוה"מ פסח נשאלתי באחד ששכח למכור פלאטשיקען עניס ויש בו חשש חמץ ששורין אותו ביי"ש ומערבין אותו בעניס אחרת כדת מה לעשות בהן. ואמרתי לרשום בקצרה מה שנראה לי בזה והנה בד"מ סי' תמ"ה מביא בשם א"מ שכתב דמותר להפקיר חמצו קודם זמן איסורו כדי לזכות בו לאחר הפסח ובלבד שבשעת הפקר יפקיר לגמרי ואח"כ הקשה לנפשיה מהא דאמרו חמצן של עוברי עבירה מותר מפני שהוא מחליפו ואם נימא דמותר להפקיר הו"ל להפקיר. ולפע"ד דלא קשה דבאמת הפקר לא מהני אלא בפני ג' וגם צריך להיות ברשות זוכה רק כאן שאינו ברשות של אדם בגילוי בעלמא סגי כמ"ש הר"ן ועיין בד"מ הנ"ל. ולפ"ז זהו בשאר ישראל הכשרים אנן סהדי דניחא להו ובודאי מפקירין בלב שלם אבל חמצן של עוברי עבירה אולי לא יפקירו בלב שלם ולכך צריכין להחליף דוקא. איברא דבלאו הכי לא מועיל הפקר דלאחר זמן איסורו אין ביעור חמץ אלא שריפה וא"כ לא מועיל הפקר מה שהניחו ברה"ר ולזה כיון הג"מ פ"ג מחו"מ שהובא בב"י סתמ"ה ומש"כ ותלוי ההיתר במה שאסור בהנאה לפענ"ד לר"י דסבר אין ביעור חמץ אלא שריפה הוא משום דיליף מנותר דאסור בהנאה ולכך הג"מ דאוסר בהנאה ביטולו בכל דבר. ובנידון דידן היה לאחר זמן איסורו ואין מועיל הפקר. אך לפענ"ד נראה דעניס עצמו אין בו שום חמץ רק שנשרה ביי"ש לא שייך בו שריפה: