שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י׳ (י״ט)

והנה בשנת תרח"י כ"ח ניסן הגיעני שאלה מהרב מו"ה יהודה אהרן הורוויטץ נ"י אבד"ק סאניוואטץ במדינת וואלאחיי היות שנתוודע לו ביום הראשון של פסח העבר שיש לאיש אחד יורה עם ווענדיל והווענדיל מחזיק בערך ששה אמות באורך ונעשה מהרבה חתיכות והרייארן הולכים כפופים כידוע כאשר עושים כעת בגראלניס הגדולים ועל תבנית זה יש להאיש הלז ווענדיל קטן ואחר החקירה והדרישה נתוודע שהיורה עם הווענדיל הם חמוצים אשר מזקקים יי"ש חמץ בכל יום ויום רק שנתלבן לצורך עשיית יי"ש של פסח הנעשה פה משמרי יין ושלח אחר הקאטליר ושאל ממנו איך עשה מלאכת הליבון בזה והשיב שליבון היורה היה אדומה אפס הווענדיל הנ"ל כאשר ראיתי שהתחיל לטפטף שני טיפי בדיל ממנו תיכף משכתי ידי ממנו כי יראתי פן אשחית כל המלאכה היינו שיפלו כל החתיכות אחת לאחת ויהיה לי עבודה רבה לערך עשרה ימים וגם על עבודה כזו לא הייתי לוקח עשרה אריות ואף חמשים אריות לא היה די לי ושאל אם נשרף קש מבחוץ והשיב הס מלהזכיר שהווענדיל הלז לא היה רק ליטנע ואחז אותו בידים ריקניות ואם היה חם לא היה ביכולת להחזיק שלא יכווה וכן הגיד הפועל ועל זה צווח מעלתו להכריז שלא ישתו מהיי"ש הלז בתוך הפסח ויטמינו אותו מהעין ולאחר הפסח יעוין בו כי גם ביטול לא היה אחרי כי חשבו שהוא יי"ש של פסח והנה לאחר פסח קמו שני אנשים ושתו היי"ש הלז ואמרו שגם בתוך הפסח היה מותר לשתותו וע"ז האריך מעלתו לפמ"ש המג"א סי' תנ"א ס"ק י"א דצריך לבון גדול ויי"ש לא מהני בי' אב"י דחריף הוא כמ"ש המ"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ה ועיין ט"ז סי' תמ"ב ס"ק ג' ובסי' תנ"א ס"ק כ"ז ובמג"א שם ס"ק מ"ם. הנה מה אענה ומה אדבר והיי"ש הלז הוא חמץ גמור ולא מועיל לערבו ביי"ש אחר כי לא נתבטל כלל ונעשה בפשיעות גדול ולא מועיל ואף שדעת הפ"מ בתשובה דהוי זיעה בעלמא כבר חלקו עליו. והנה אף שהיה מקום להתיר לאחר הפסח אף בלי ששים מ"מ כיון שאין הפ"מ פשיטא דאסור ומכ"ש מה ששתו היה שלא כדת ותהי עוונותם על עצמותם: