שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ט (ט׳)

ובזה אתי שפיר הא דאמר ר"נ בר"י שחיקת סממנים גופא תנאי היא ופירש"י דאיכא דלא גזור שאר רפואות אטו שחיקת סממנים ומשמע דגם באדם לא גזור והיא תימה דלא מצינו כן רק בבהמה. ולפמ"ש אתי שפיר כיון דעיקר החשש הוא שמא מתוך שבהול יבא לידי איסור תורה וע"ז אמר דבבהמתו לא גזור כ"כ דלא בהיל כ"כ כמבואר בסי' של"ב ס"ב וס"ד ע"ש בט"ז ומג"א ולפ"ז שוב לא צריך לחילוק דאדם נראה כמיקר ובהמה ל"ש מיקר רק דבבהמה לא בהול כ"כ על נפש בהמתו. והנה בתוס' ישנים יומא דף ס"ז בהא דאמרו דבא וישב לו אצל סוכה האחרונה כתבו שם התוס' דאף למ"ד דתחומין דאורייתא כיון שלא היה שם שביתתו קבועה מבעוד יום אין איסור וגם רבנן לא גזרו בזה. והנה זה דבר חדש דתחומין לא שייך רק במה שהיה שביתתו שם קבוע מבעוד יום. וקשה לי טובא דא"כ בקידוש החדש דמבואר בר"ה דחללו שבת ומבואר בר"ה דף כ"ג דבתחלה לא הי' זזין משם כל היום ובא ר"ג והתקין שיהי' מותרין לילך אלפים אמה וקשה הא לא היה שם שביתה קבועה ולשתרי. וגם גוף קושיתם של התוס' צ"ע דאם בקידוש החדש התירו מכ"ש בשעיר המשתלח שהוא כפרתן של ישראל שהיה מותר לו לילך לסוכה ולא לישב במדבר שהיה מתירא שם כמ"ש רש"י ותוס' שם ומה קשיא להו עד שחדשו דבר גדול כזה וצע"ג. ולפי דבריהם נראה לי להיפך ג"כ דלהלך חוץ לתחום ג"כ לא שייך כיון שהיה מתחלה עומד לכך שילך שם ולא היה לו אפשר לילך כי אם ביוה"כ עצמו א"כ גם שביתתו בביתו מבע"י לא היה קבועה שהרי היה איש עתי. ובזה מיושב מה שהקשו למה לא אמרו דעתי אתי לדחות תחומין ולפמ"ש יש לומר דלא שייך תחומין כיון שהיה מוכן בתחלה ללכת שם ודו"ק היטב: