שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קל״ה (ח׳)

והנה דברי הרמב"ם נאחזים בסבך שבהלכה כ"ד מבואר דבאירס תוך ג' חדשים מנדין אותו ואם ברח ערוקיה מסתייעא ובנשא בתוך ג' חדשים מפרישין אותו ולא כתב דמנדין ובמעוברת ומניקה לא כתב שום נדוי ובנשא וברח ובא אח"ז אין בכך כלום ובארס אין כופין להוציא ולא יכנוס עד לאח"ז ועיין ב"ש ס"ק ס"ו וס"ק כ"ח ובבית מאיר סעיף יו"ד האריך לדחות דברי הב"ש ולכאורה דבריו נכונים ולפענ"ד קצת להוסיף בזה דהנה לשיטת הרמב"ם תוך ג' חדשים מחמרינן אף באירוסין ובמעוברת ומניקת מקלינן באירוסין וכשיטת הרר"י שהביא התוס' והנה הר"ן בפסחים פרק מקום שנהגו מקשה למה בקצת תק"ח אמרו דאם עבר משמתינן ובקצת רק מכות מרדות וכתב דכל דעבר לכולי מצוה משמתינן אבל היכא דעקרו מד"ת ואינו עוקר רק פרק אחד מד"ס מכין מכות מרדות ע"ש והנה הר"ן דייק דעקר לכולי מצוה ולפ"ז נראה דבתוך ג' חדשים באירוסין דלא שייך הבחנה רק שגדרו גדר אטו נשואין בזה כל שארס עקר לכולא מצוה הלכך משמתינן וזהו שנחלקו בקידש וברח דמ"ד משמתינן כיון דעקר לכולה מצוה ומ"ד ערוקיה מסתייע הוא סבר כיון דגלה דעתו שלא רצה לכנוס וכפירש"י ועיקר הגזירה הוא אטו נשואין א"כ שוב לא עקר לכל המצוה ולפ"ז בעבר ונשא באמת אין אשה מתעברת בביאה ראשונה וא"כ לא עקר לכל המצוה שוב אף בלא ברח אין מנדין דלא עקר לכל המצוה דלא שייך משום הבחנה ומכל מקום אי אפשר להכות דדלמא בא עליה פ"ש וגם משום לא פלוג לכך א"א להלקותו ולא לשמתו לכך כתב הרמב"ם דמפרישין אותו אבל מעוברת דלא מוזכר כלל נדוי ס"ל להרמב"ם כיון דקנסו אותו שיוציא די בזה ול"צ לנדותו ולכך בנשא וברח אין בכך כלום דמה נעשה לו לכופו להוציא א"א דלא נתקן בזה איסור וחז"ל לא תקנו לקנסו רק בתוך זמן לכך כל שברח ולא הועיל במעשיו הוה כאילו גירש אז ואח"כ נושאה מחדש ובא"כ אפשר ג"כ כיון דלא גזרו רק בתוך הזמן כל שברח שוב לא קנסינן ליה לגרש ולפ"ז צ"ע מ"ש בש"ע דמלמדין אותו לברוח דלא שייך ערוקיה מסתייעא כל שהוא לא רצה לברוח ואולי יש לומר דהוא ס"ל כמ"ש הכ"מ פ"ו הי"ד מת"ת דדוקא במפקפק על דברי חז"ל הוא דמשמתינן ע"ש וא"כ כל שמלמדין אותו לברוח והוא בורח שוב אין מפקפק בדברי חז"ל שמאמין בהם: