שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן א׳ (י׳)

ובזה אני אומר דבר נחמד ליישב הא דאמרו בב"ב רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר"ח דם הנמצא בפרוזדור שורפין את הקדשים עליו ותמה התוס' דמנ"ל דהוא משום דרוב ומצוי הוא דלמא משום דרוב וקרוב הוא ולפמ"ש א"ש דבאמת לא שייך רוב דהו"ל קבוע רק דכבר כתבתי דלא שייך קבוע דבמקום קביעתו אינו נאסר ולפ"ז לענין תרומה וקדשים אם נימא דמקור מקומו טמא ועכ"פ טמא טומאת ערב והנה אב הטומאה שוב שייך קבוע אם נימא דמקור מקומו טמא ושוב הו"ל קבוע במקומו ולא אזלינן בתר רוב וע"כ מה דטמא ושורפין עליו את התרומה משום דהו"ל רוב ומצוי ושפיר דייק מר"ח דרוב ומצוי הוא ודו"ק היטב. ובזה נראה לפע"ד להבין דברי התוס' בנדה דף נ"ז ע"ב ד"ה ואין שהקשו כיון דלא ילפינן מסוטה נוקי אשה בחזקתה ונטהר אפילו ברה"י וי"ל משום דדמי החדר מצוין ביותר וכדאמר בלא יחפור רוב ומצוי קאמרת ול"ח חזקה וקורבא לגבי רובא אלא בפלגא ופלגא ע"ש ודברי התוס' תמוהין דלמה הוצרכו לטעם דמצוי הא רבא הדר בי' שם מזה ולמה לא כתבו דרוב בלבד ג"כ עדיף מקורבא וחזקה ומהתימה על הכו"פ ס"ס ס"ג שכתב מדעתא דנפשי' דרוב עדיף מחזקה וקורבא והביא מהך דאשה יש לה חזקת טהרה ולא הזכיר כלל דהתוס' הוצרכו לחדש דרוב ומצוי הוא ולפמ"ש אש דבאמת ל"ש קבוע דאין ניכר במקומו ולכך שפיר הוה רוב חשוב טפי יותר מקורבא וחזקה בהדה אבל מהך דאין שורפין את התרומה דלענין זה הו"ל קבוע א"כ שפיר הוצרכו לרוב ומצוי דמזה הוכיח רבא בב"ב שם דהוה רוב ומצוי ודברי התוס' מדוקדקים והדברים שמחים ת"ל ובלא"ה הי' נראה דכל שהרגישה שנפתח מקורה לא שייך ענין קבוע דבמקור עצמו הדם טמא ועכ"פ מן העלייה לא נקבע במקור רק שיכול לבא דרך המקור אבל קבוע ל"ש בזה ועיין בפני יהושיע בכתובות דף ח' בסוגיא דפ"פ שכתב דלכך יש לתלות בדם בתולים ולא בדם נדות משום דדם בתולים הו"ל קורבא דמוכח ואף דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אף בקורבא דמוכח היינו אם ההוכחה בא מחמת הקורבא שקרוב יותר אבל אם רגלים לדבר לא אמרינן דאזלינן בתר רובא ע"ש ובזה יש לפרש הא דאמר אביי אי בתר חששא אזלת אידי ואידי ספק הוא ואי בתר חזקה אזלת וכו' והיינו דבכה"ג דלא מקרי הוכחה גמורה שוב הרוב עדיף מקורבא ויש להאריך שם בסוגיא ועיין בתוס' שם ד"ה קרקע ודו"ק היטב עכ"פ זה לענין אם מסתפקים אם בא מעלייה או מהחדר ל"ש קבוע משום הנך טעמים שהבאתי אבל אם נסתפק לענין הדם עצמו אם הוא טהור או טמא בזה ודאי מקרי קבוע דגם הדם טהור הוא במקור ועיין תוס' נדה דף י"ז ע"ב ד"ה ודם. ובזה נראה לפע"ד הא דאמרו מקומו טמא ופירש הר"ן משום שכל מה שיש שם טמא ולכאורה צ"ב הא גם דמים טהורים יש שם ונקבע שם טהור וטמא אך נראה דבאמת לא שייך קביעות כיון דלא נקבע במקומו האיסור רק שכתבתי דכיון דמקור מקומו טמא שוב מקרי קבוע ולפ"ז אם נימא דמקור מקומו טהור שוב לא נקבע במקומו וא"כ מהראוי ליזל בתר הרוב ורוב דם באשה טמא כמ"ש הראב"ד ואם ניזל בתר קבוע הא בקביעות אין שם טומאה כלל וע"כ מקור מקומו טמא וא"כ ממנ"פ נטמא או בשביל הרוב או בשביל המקור הקביעות ודו"ק היטב. ובזה נראה לפע"ד לישב פסקי הרמב"ם התמוהים שבהלכות משכב ומושב פסק בכמה מקומות דמקור מקומו טמא ובהלכות א"ב פסק דמקור מקומו טהור ולפמ"ש א"ש דלענין טומאה א"כ ממנ"פ טמא או בשביל הקביעות או בשביל הרוב אבל לענין טהרת אשה לבעלה דלזה לא נקבע במקור טומאה דאף למ"ד מקור מקומו טמא היינו שהדם טמא טומאת ערב אבל לא האשה וא"כ לא שייך ענין קביעות וטהור ולא אזלינן בתר רוב דהו"ל חזקה וקורבא דמוכח לא מחמת הקורבא כ"א מחמת הדבר בעצמו וכעין מ"ש הפ"י ודו"ק היטב ובדברי הפ"י הנ"ל אמרתי לדחות דברי הנו"ב שרוצה לצרף ספק מן הצדדין אף שלא ברואה מחמת תשמיש ולפמ"ש הפ"י אי אפשר לאמרו דבאמת יש רוב דהוא מן המקור וקבוע לא שייך בו דבהמקור עצמו אין כאן איסור וא"כ הרוב דוחה להקורבא דמן הצדדין אף בקורבא דמוכח ולכך אין להסתפק במן הצדדין אבל ברואה מחמת תשמיש דיש לומר דמן הצדדין בא ולא מן המקור משום דהרי ראינו שאינה רואית רק מן הצדדין וא"כ דם חימוד הוא ומנ"ל שבא מן המקור וא"כ הוה הוכחה שלא מחמת קורבא ובכה"ג יש לתלות מן הצדדין ג"כ ודו"ק היטב אברא דלפ"ז תמוה במה שנחלקו הראב"ד והרז"ה אי רוב דמים שבאשה טמאים או לא והביא הראב"ד ראי' מהא דאמרו ריש המפלת קשתה שנים ולשלישי הפילה לר"י מביאה קרבן ונאכל משום דר"י ס"ל אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואכתי איכא חשש שמא דם טהור הוא וע"כ דרוב דמים טמאים והרז"ה בשער הווסתות אות יו"ד דחה דבפתיחת הקבר רוב דמי' טמאים ע"ש ועכ"פ בין למר ובין למר קשיא הא בזה לא שייך רוב דהו"ל קבוע ולפמ"ש לא שייך קבוע דאינו ניכר הקבוע. אמנם העיקר נראה לפע"ד כיון דר"י אמר דמקור הוא מהשלשה דברים שעשו חכמים ספק כודאי א"כ לא שייך ענין קבוע כלל דהא הוא כודאי דמן המקור הוא ובזה לא שייך קבוע דקבוע אינו רק שעושה הרוב לספק כמע"מ אבל במקום שהרוב נחשב כודאי לא שייך ענין קבוע ולפ"ז גם ברוב דמים הן הטמאים גם כן עשו חז"ל הרוב כודאי ולא שייך ענין קבוע כלל. ובזה נראה לפע"ד הא דפליגי אם אפשר לפתיחת הקבר בלי דם נחלקו בזה אם עשו הרוב כודאי ומיושב היטב קושית התוס' ריש המפלת דאם נימא דפליגי באפשר לפתיחת הקבר בלי דם א"כ הנך שלשה דעשו רוב כודאי למעוטי מאי ולפמ"ש א"ש דלר"י באמת סובר דשם אפשר לפתיחת הקבר בלי דם ושוב א"צ לעשות הרוב דמים כודאי ואתי למעוטי זאת ובזה מיושב גם קושית הרז"ה שהקשה דלהראב"ד הו"ל לחשוב גם הרוב דמים בכלל הני שלשה דחשיב ר"י ולפמ"ש א"ש דאדרבא אם מוקמינן הפלוגתא באפשר לפתיחת הקבר בלי דם באמת אתי ר"י למעט הרוב דמים מהנך שלשה ולא קי"ל כר' יהושיע בזה ובאמת מביא קרבן ואינו נאכל ורק אם מוקמינן הפלוגתא בלא נודע מה הפילה ור"י ס"ל דזיל בתר רוב חתיכות של ד' מיני דמים דשם הוה רוב מעליא דלא שייך קבוע דחתיכות אינן קבועות שם שפיר א"צ לומר דאתי למעוטי רוב דמים וס"ל לר"י דמקור והדמים שבמקור גופא עשו כודאי ולא שייך ענין קבוע כלל ועכ"פ זכינו לדין דלא שייך כלל ענין קבוע בדמים ובדם מהמקור והעליה וכמ"ש ודו"ק והנה אם נימא דשייך קבוע במקור בזה הנה מקום אתי ליישב קושית אא"ז הח"ץ ז"ל סי' מ"ו שהקשה לשיטת הפוסקים בסי' קפ"ז דכל שיש לה מכה אף שא"י אם מוציאה דם תולין במכה והקשה הח"ץ ז"ל דכי גרע מכתם הקל דאמר ר"ע אם יכולה להגלע ולהוציא דם ולפמ"ש א"ש דבאמת צריך לומר הא דתולין במכה אף דרוב דמים הם מהמקור ומה"ת לתלות במכה שיש שם וכבר התפלא בזה בשו"ת מעיל צדקה על זקני הגאון הח"ץ ז"ל שם בתשובתו והמעיל צדקה נדחק בזה אבל אם נימא דהו"ל קבוע א"ש דהו"ל כפלגא ופלגא וא"כ יש לתלות במכה שיש רגלים לדבר קצת ולפ"ז זהו בדם דשייך ענין קבוע דהא בא בהרגשה והוה כאילו ראינו שנפרש ממקום הקביעות אבל בכתם שלא הרגישה כלל שוב לא שייך ענין קביעות כלל וא"כ מה"ת לתלות במכה ולכך הצריך ר"ע שתדע שמוציאה דם ואז שוב יש לתלות בה וכמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל שם לענין רואה דם מחמת תשמיש משום דאין דרך דם המקור לבא מחמת תשמיש וה"ה כל שיש לה מכה שיכולה להוציא דם טפי יש לתלות במכה ותולין במצוי וז"ב מאוד ודו"ק היטב כי חריף הוא אבל העיקר הוא לפע"ד דבזה לא שייך ענין קבוע כלל ומכל הטעמים שכתבתי והן נסתר מחמתו כל בנינו של זקיני הח"ץ ז"ל בתשובת מעיל צדקה שם ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא ת"ל למעיין בעומק הדברים: