שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ט (ח׳)

והנה ביום ג' סליחות שנת תרי"ז הקשה אותי תלמודי מוה' גרשון קארציר נ"י על דברת התוס' בסנהדרין הנ"ל ממ"ש התוס' בשבת דף קנ"ז ד"ה כלדאי שהביאו לאו במקרא דאל תפנו. ולק"מ דאזהרה אינו מאל תפנו דא"כ היה חייב כרת אבל אה"נ דמודו התוס' דזה הלאו דאל תפנו קאי על אוב שהרי בהדיא כתיב רק דכיון דאין עונשין אלא א"כ מזהירין ע"כ כתבו דאזהרה אינו מאל תפנו ודו"ק. והנה מהא דמבואר ביהושע סי' ב' אך רחוק יהיה ביניכם כאלפים אמה במדה ופירש"י בשם מדרש תנחומא דעתידים לצור על יריחו בשבת ולכך א"ל שלא יהיו רחוקים אלפים אמה כדי שיוכלו לבא ולהתפלל לפני הארון ע"ש. הנה מבואר דתחומין של אלפים אמה הוא מן התורה דהרי אז לא נגזר על תחומין ובאמת להירושלמי רק י"ב מיל דאורייתא ולשיטת הש"ס דילן כל תחומין מדרבנן וצ"ע. והנה בספר המצות מצוה שכ"א כתב הרמב"ם דאלפים אמה מן התורה והרמב"ן חלק עליו והמג"א הודה לזה רק כמ"ש בס' היד פכ"ז משבת די"ב מיל מה"ת. ולפענ"ד היה נראה דבר חדש דהנה בשו"ת חוות יאיר ראיתי קושיא דאמאי מותר להוציא פחות מד"א ונימא דהוה ח"ש. ובאמת שאין זו קושיא כלל דאם נימא דחצי שיעור אסור מן התורה א"כ אף כ"ש אסור וא"כ יהיה מוכרח האדם ביום השבת שלא לזוז זיז כ"ש מן רה"י לרה"ר וזה אי אפשר וא"כ לכך אף ביותר מכ"ש עד שלא יגיע להשיעור מותר דכל שאי אפשר לאסור כ"ש כל פחות מכשיעור אחת היא ומותר וז"ב. ולפ"ז הנה לכאורה קשה אם נימא די"ב מיל מה"ת שוב אף פחות מכשיעור יאסר מן התורה וצ"ל כמ"ש דא"כ יאסר לזוז ממקומו דכל פחות מכשיעור אחת היא דאין לך גבול לפחות מכשיעור. ולפ"ז נראה לפענ"ד ברור דעכ"פ יותר מאלפים אמה אסור מן התורה מכח חצי שיעור והטעם דבאמת מהראוי לאסור פחות מכשיעור כמו בכל האיסורין ורק דא"כ אין להגביל הפחות מכשיעור ולפ"ז ביותר מאלפים אמה כיון דלר"ע הוה מן התורה ללקות א"כ שוב עכ"פ לענין שיהיה מקרי חצי שיעור זה ודאי אפשר לאסרו ולפ"ז יהיו דברי הרמב"ם מכוונים דבפכ"ז משבת לענין שילקה שפיר כתב דאינו לוקה רק מכת מרדות כל שהוא פחות מי"ב מיל אבל אה"נ דאפשר דאסור מן התורה והוא בכלל אל יצא איש ממקומו דעכ"פ יוצא מהתחום מקרי אף דאינו לוקה ע"ז כנ"ל לפום רהיטא. והנה בהא דאמרו בשבת דף נ"ג ולבהמה מי גזרינן והא תני היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה ולא גזרינן דלמא אתא לאתוי ושאל אותי המופלג מו"ה איצק היילפרין נ"י מקאזליב דמה קושיא והא תחומין אינו רק דרבנן משא"כ שחיקת סממנים דהוא מה"ת ויפה שאל ומצאתי בגליון מהר"ע איגר ז"ל בהגהותיו הנדפס בווילנא שהקשה כן והנני מוסיף דאף אם נימא דמשמע ליה להש"ס דהברייתא מיירי בתחום י"ב מיל דהיא דאורייתא לשיטת רבים מהפוסקים או דאתיא הברייתא ככ"ע אפילו כר"ע דס"ל תחומין דאורייתא מ"מ הא עכ"פ בתחומין אף למ"ד דאורייתא אין בו כרת וסקילה כמ"ש בהגהמ"ר פ"ק דקידושין סי' תקכ"ה והובא בד"מ ובמג"א סי' ש"ה ס"ק י"ד ואף דבהגהמ"ר יש קצת ט"ס וגם לא הביא ראיה ברורה. לפענ"ד מבואר כן בשבת דף ס"ט דידע לה בתחומין ואליבא דר"ע ולפ"ז הא שאני בין איסור לאו לאיסור כרת ואף דביבמות פ"ב ודף קי"ט אמרו דל"ש בין איסור לאו וכרת ועיין רש"י שם ותה"ד ומהרי"ק הובא במלמ"ל פ"א מיו"ט דבדבר שאין אסור רק משום הרחקה שאני בין איסור כרת וסקילה לאיסור לאו ולא חשו כ"כ באיסור לאו כמו באיסור כרת וא"כ לכך בשחיקת סממנים גזרו ובתחומין לא גזרו. אמנם נראה דהדבר נכון דהנה רש"י פירש ומי גזרינן במקום פסידא כה"ג. ולא נודע לכאורה כוונתו. אבל באמת הדבר נכון דהנה מצינו דבמקום פסידא לא גזרו רבנן דשמא יבא לידי איסור תורה אי לא שרית ליה דאדם בהול על ממונו ולפ"ז הנה מצינו בטור וש"ע או"ח סי' של"ד דהבה"ת ס"ל דגם במקום דיש לחוש שיבא לידי איסור דרבנן חשו במקום פסידא והטור מחלק דכיון דאין לחוש לאיסור תורה לא חיישינן ולא התירו משום פסידא יע"ש ולפ"ז שפיר פריך הש"ס דאדרבא באיסור דרבנן יותר שייך לחוש משום פסידא דל"ש חשש תורה אף אם יעבור ואפ"ה לא גזרו מכ"ש במקום שיש לחוש שיבא לאיסור תורה דודאי לא גזרינן במקום פסידא דאי לא שרית ליה יבא לידי איסור תורה וז"ב כשמש: