שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קל״ה (ז׳)

והנה הוגד לי כי פה נשא אחד אשה מניקת שהיתה י"ד חדשים לאחר מיתת בעלה אמנם כעת הוא יותר מח"י חדשים ובאו לפני הה"מ דפה בתוך העיר ושלחם לפני והנה הגידו שניהם כי אחד מהמורים התיר להם אבל כפי הנראה שקרו בזה והנה אמר אלי כי כהן הוא והנה באמת במעוברת ומניקת חבירו יוציא בגט אפילו היה כהן ואין שום דיעה להתיר דהוא ש"ס מפורש אך בעוה"ר הדור פרוץ ולא יאבו לשמוע לקול התורה ונצטערתי ע"ז והנה אמרתי בלבי אולי אוכל אמצא לנפשי איזה היתר ואמרתי כיון דכל הטעם דמעוברת ומניקת חברו לא הקלו בכהן הוא משום דכמאן נעביד ולפ"ז כיון דלאחר ט"ו חדש מבואר בש"ס כתובות דף סמ"ך כמה אמוראים שהתירו וכב"ה דח"י חדש וניהו דלא קי"ל כן ואסרינן אף ביותר מזה עד כ"ד חדש מכל מקום בכהן יש מקום להקל ועיין פ"י בק"א בכתובות שם דרצה להקל כל שהורה המורה וא"כ גם כאן כיון דהם פרוצים אפשר להקל אם יתברר שהוא כהן כיון דעכ"פ יש צד להקל ומיהו זה אינו דעכ"פ הוא נשא באיסור וצריכין לקנסו מיהו לפמ"ש הראב"ד דכל דתאסר עליו עולמית אין לקנסו ע"ש בפי"א מהלכות גירושין הלכה כ"ד א"כ גם כאן יש לסמוך ע"ז כיון דאין כח ב"ד יפה ואף שהמלמ"ל תמה על הראב"ד ממניקת חבירו דאף באשת כהן תצא ועיין באבני מלואים מ"ש בזה ולפי תירוצו כאן שכעת א"צ להוציא בגט שהרי הוא לאחר ט"ו חדש ומה גם שאינו ברור אם הנשואין לא הי' רק אחר ט"ו חדש וע"כ שוב א"צ להוציא בגט ועכ"פ היה צריך הפרשה עד תשלום כ"ד חדש ומיהו יש לומר כיון שכעת היא מעוברת מהכהן הלז אולי שייך חשש לעז וא"צ להפריש דאם הם חטאו הילד מה חטא להוציא עליו לעז ממזרות שלא נשא כדין וצ"ע בזה וכל זה לא כתבתי רק להוציא מלבי ולהקל הצער אחרי שבעוה"ר אין כח ב"ד יפה. והנה הרמב"ם כתב בהלכה כ"ה במניקה הטעם שמא יתעכר החלב והוא אינו מקפיד לרפאות החלב בדברים המועילים לחלב כשיתעכר וצ"ע דבש"ס לא אמרו זאת רק משום דלא מסמסא ליה בביצים וחלב והיינו להולד וכפי הנראה פירש הרמב"ם דביצים וחלב מועילים לרפאות החלב שנעכר וצ"ע כי לא הרגישו בזה שום פוסק: