שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ט (ז׳)

והראיתי דבספר מעין החכמה על מצות דף י"א בדלת המתחיל מנוח ליום השביעי הקשה קושיא זו והניח בקושיא וכבר קדמו בעל תורת חיים בחידושיו לעירובין כאן בזה ע"ש שהניח גם כן בתימה. והנה האיר ד' את עיני ומצאתי בספר המצות להרמב"ם במצות ל"ת מצוה יו"ד שכתב מצוה דאל תפנו אל האלילים דאל תפנה להסתכל בה והביא ראיה דלוקה על לאו דלא תפנה אל האלילים מהא דאמרו בעירובין דף י"ז אלא מעתה אל תפנו אל האלילים ה"נ דלא לקי הנה מבואר דהעובר על לאו זה דלוקה הנה מבואר דהיה לו גירסא חדשה בש"ס במקום אל תפנו אל האובות שכתוב לפנינו גרס הוא אל תפנו אל האלילים וכ"כ בחבורו פ"ב מע"ז ה"ב דהנהנה בדרך שעושה מעשה לוקה ולא כתב מקורו בכ"מ והגאון מוה' וואלף באסקוויץ כתב דיצא לו ממ"ש בסה"מ הנ"ל ולפ"ז שוב לא קשה דבאמת לאו דאל תפנו אל האובות במכשפות גופא מיירי ובזה לא לקי ולק"מ ואף שהתוס' בעירובין היה להם גם כן הגירסא אל תפנו אל האובות אין ראיה דהרבה בעלי תוס' היו ובאמת קושית התוס' לק"מ דהגירסא אל תפנו אל האלילים בדרך שעושה מעשה וכמ"ש הרמב"ם פ"ב מע"ז ה"ב ובאמת תירוצו של התוס' דעקימת שפתיו הוה מעשה לכאורה צ"ע בסנהדרין שם וכונת התוס' דאף דאוב גופא עושה מעשה אבל השואל אינו עושה מעשה רק במה ששואל ואפ"ה עקימת שפתיו הוה מעשה ולשיטת הרמב"ם הנ"ל ניחא ועיין פי"א מע"ז הי"ד שכתב ג"כ כשיטת התוס' משום דהוא לשיטתו דגרס אל תפנו אל האלילים והנה זכינו ששיטת רש"י ותוס' תלוי במה שהיא הגירסא בעירובין הנ"ל ודו"ק. והנה בירושלמי פסחים פא"ד ה"א נסתפקו שם אי אל היינו לאו ואמרי שם מי כתיב לא אל כתיב ולפענ"ד הכונה דהנה מלת אל אינו רק על העתיד ולא שייך לומר אל אכלת רק אל תאכל והוא ענין שלילה כמלת לא רק לא הונח על עבר ועל עתיד ולכך נסתפקו אי שייך בהאזהרה אחרי שהוא רק שלילה ואינו רק בעתיד לבד ובאמת מסיק בירושלמי דהוא באמת אזהרה ודו"ק יעיין בכריתות דף ג' ע"ב ברש"י ד"ה אוב וידעוני ובב"ש: