שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ט (ה׳)

ובזה מיושב כל קושית התוס'. ולפ"ז יש לומר דהירושלמי דס"ל די"ב מילין מה"ת צריך לומר דאל יוצא כתיב דאל"כ לא היה נוהג ביו"ט ובאשה וזה אי אפשר מכח המשנה. ועוד לפ"ז לא היה ללקות אם עבר משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין. וע"כ דברי הרי"ף ספ"ב דעירובין דפסק כירושלמי וגם הרמב"ם בפכ"ג משבת ה"א ובספר המצות מצות ל"ת מצוה שכ"א שפסק ג"כ כירושלמי דלוקין הם תמוהין דע"כ אל יצא כתיב שוב היה להם לחלק בין איש לאשה וצע"ג. ומדברי הרמב"ם פכ"ז משבת נראה דרק בשבת הוי מן התורה שהרי דקדק וכתב בשבת וכבר הורנו המהרלב"ח דבכ"מ דמזכיר בהלכות שבת בשבת והלא בזה עסק ע"כ דלמעט יו"ט אתי וא"כ גם כאן מורה דביו"ט לא שייך איסור תחומין לרבוי כנלפענ"ד ומצאתי בחידושי ריטב"א בסוכה דף כ"ז ע"ב שכתב בהא דאמרו מנין שחייב אדם לקבל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום ופריך על ר"א דאמר משבח אני את שובתי הרגל במקומם ומשני הא דאזיל ואתי ביומא דמחלק דבשבת כשהוא בתוך התחום וברגל אף חוץ לתחום וכפי הנראה דקשה ליה למה פתח ר"י ברגל והכתוב שמביא הוא בשבת וע"ז מחלק בין חוץ לתחום לתוך התחום וזה דחוק. ולפמ"ש אתי שפיר דביו"ט מותר אף חוץ לתחום דלא שייך איסור תחומין ובשבת יש איסור תחומין אבל בשונמית דלא שייך תחומין וכמ"ש דבאשה לא שייך לכך איבעי לה למיזל אף שהיה בחוץ לתחום ועיין מג"א סי' ש"א ס"ק ז' ובסי' תקנ"ד ס"ק י"ב שכתב דגם בחול איכא מצוה ובריטב"א שם מבואר דבאיתא במתא מצוה בכל יומי ע"ש אבל סיום לשון הריטב"א יש שם גמגום לשון וצ"ע ועיין במדרש רבה במגלת רות על פסוק ותלכנה בדרך לשוב לארץ יהודה אר"י עברו על שורת הדין והלכו ביו"ט והיינו שהלכו חוץ לתחום. ומזה מבואר דעכ"פ תחומין נוהג ביו"ט דאל"כ הא אז עדין לא נגזר על תחומין מדרבנן וגם דנשים אינן שייכות באיסור תחומין וצ"ע. מיהו יש לומר דאגדת המדרש רבה היא אגדת א"י והירושלמי ס"ל דתחומין ד"ת מיהו כבר כתבתי דגם לשיטת הירושלמי יש להסתפק אם קאי על נשים וגם ביו"ט אפשר דאינו אסור ושוב מצאתי במ"ש על המצות וקראתי בשם חשבונות של מצוה הבאתי ראיה מהש"ס דאמרו ביבמות דף מ"ז דאמר לה נעמי אסור לן תחום שבת ואם לא היה רק דרבנן מה כל החרדה שהזכירה אותה במצות דרבנן ולמה אמרה מצוה זו דוקא וע"כ שהיא מן התורה ואף דאמרה לה דאסור לן יחוד היינו יחוד אשת איש כמ"ש רש"י וזהו מן התורה ובשפתי חכמים במגלת רות טעה בזה במחכ"ת וכעת ראיתי דמדוקדק מ"ש אסור לן תחום שבת משום דיו"ט לא אסור מן התורה וכמ"ש ובפרט שהם בעצמם הלכו ביו"ט ולכך הזכירה דוקא תחום שבת וז"ב. ועכ"פ מוכח דבשבת אסור תחומין מן התורה. והנה הא דאמרו אין עירוב והוצאה ליוה"כ וכתב רש"י דעירוב כדי נקטה. ולפענ"ד יש לומר דהכונה דעירוב היינו עירובי תחומין וכיון דע"ת והוצאה מחד קרא נפקא כמ"ש התוס' בעירובין לכך נקט עירוב והוצאה. ובזה מיושב מ"ש רש"י דלא אמר ע"ת לענין איסור תחומין משום דכיון דאין הוצאה ליוה"כ א"צ למעט תחומין דחד איסורא הוא. ובזה יש מקום לישב הא דהקשו בתוס' בכריתות דשם מסיק דרפרם בדותא היא וביומא לא אמרו כן ולפמ"ש אתי שפיר. שוב ראיתי שגם השאגת אריה סי' ע"ב כתב כעין זה ע"כ קצרתי אבל גוף הפירוש נראה לפענ"ד נכון בש"ס: