שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ט (ג׳)

ובזה מיושב היטב הגמרא והעירובין פירש רש"י עירובי חצרות ותמהו התוס' על פירוש רש"י דיו"ט לא צריך ע"ח ולפמ"ש אתי שפיר דקאי אעירובי תחומין וכיון דעירובי תחומין נפקא מקרא דאל יצא דהיינו אל יוציא א"כ כתיב ביום השביעי וביום השביעי דוקא א"כ אין ע"ת ליו"ט. ובזה יש לומר הא דאמרו בכריתות דף י"ד דאין עירוב והוצאה ליוה"כ היינו ג"כ דיום השביעי דוקא ויש להאריך בזה אבל אכ"מ. ובזה עמדתי על דברי הש"ס בסוף פ"ק דעירובין ר' יונתן הכי קשיא ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד היא ואיך לוקין עליו אמר רב אשי מי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב והתוס' הקשו בזה הרבה קושיות ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה ודאי משמע גם הוצאה רק דנפקא מינה דאם נימא דעיקר קאי על הוצאה א"כ הא כיון דאיסור הוצאה נפקא ליה מויעבירו ושם לא ממעט יו"ט א"כ ה"ה אף דכתיב יום השביעי ג"כ לא ממעט יו"ט וכיון דלא ממעט יו"ט לא הוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דהא ביו"ט לא הוה רק לאו ולא חיוב מיתה אבל אם נאמר דעיקר קרא דוקא ביום השביעי ונתמעט יו"ט הו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וזה שמקשה ר"י דאיך אפשר שלוקה על ע"ת הא ע"ת הוי ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דהא ממעט יו"ט מהאי קרא ושבת הוה אזהרת מיתת ב"ד וע"ז השיב רב אשי מי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב והיינו כיון דכתיב אל יצא ועיקר קרא עע"ת וא"כ שוב הוה הוצאה מלאכה גרוע ומנין לנו איסור הוצאה וע"כ בקרא דאל יצא נכלל ג"כ הוצאה כמ"ש התוס' וא"כ שוב אי אפשר לומר דממעט יו"ט דמה"ת למעט יו"ט נימא דיום השביעי לאו דוקא וא"כ שוב לא שייך לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דהא ביו"ט לא הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ובשלמא אי כתיב אל יוציא מסתבר לומר דשבת דוקא דהא ביו"ט י"ל דלא שייך הוצאה כדכתיב לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת דוקא א"כ הו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אבל אם עיקר קרא ע"ת לא הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ודו"ק היטב כי בזה מיושב כל קושיות התוספות באר היטב: