שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן א׳ (ד׳)

ומדי דברי זכור אזכור בענין מקור מקומו טמא או טהור נראה לפע"ד ברור דנחלקו בזה דהנה הר"ן בחידושיו לנדה דף מ"א כתב בטעם דמקור מקומו טמא הוא משום שבתחלת היצירה נברא טומאה שם וכל מה שיוצא שם הכל טמא וכוונתו דחמשה מיני דמים טמאין באשה וזה בא ע"י מקור דמקור דמי' כתיב בזה ולכך כל מה שיוצא מזה טמא ולפ"ז נראה לי ברור דאם נימא כמ"ש התה"ד וכן קי"ל סי' קפ"ח דגם לבן וירק בא מן המקור א"כ יש שם גם דם טהור וליכא למימר דהם המיעוט נגד הטמא דז"א דכל שהוא בתחלת ברייתו מעורב לא שייך ביטול כמ"ש המרדכי וא"כ כל שמעורב בה מקור דם טמא עם טהור לא שייך ביטול ול"ש מקור מקומו טמא אבל באמת הרא"ה בחינוך פ' תזריע כתב דחקרו החכמים דדם טהור דהיינו ירוק ולבן אינו בא מהמקור וא"כ י"ל דלדידהו מקור מקומו טהור ובזה מיושב כמה קושיות ובפרט מה שהאריכו הרבנים אחרונים בפסקי הרמב"ם דפסק מקור מקומו טמא ופסק בדם מכה שהיא טהורה והדם טהור וכבר נתחבטו בזה בשו"ת נו"ב מהד"ק ומהד"ב ובס"ט וכל הספרים מלאים מזה ולפמ"ש א"ש דבאמת דעת הרמב"ם דהמקור מקומו טמא משום שאינו מגדל רק דמים טמאים אבל כשיש דם מכה ושלא בשעת ווסתן או למ"ד ווסתות דרבנן עכ"פ אין כאן חשש משום דם נדות דניהו דמעורב בהו הא כעת בודאי דם המכה הוא הרוב ואף שנתערב טפה מדם נדה בטל ברוב דכאן אינו מתחלת ברייתו והאיסור וההיתר ניכרין לעצמו ולכך הכריע הרמב"ם דכזה טהור אבל מקור שהזיע שתי טפי מרגליות דע"כ מן המקור בא אף שלבן וצלול וכיון שאירע מקרה שנפלו מן המקור א"כ לא שייך ביטול בזה ודו"ק כי קצרתי: