שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ח (ג׳)

והנה שאל אותי הרב מו"ה משה ברז"פ נ"י אבד"ק יאבריב במ"ש בחולין דף י"ג דקאי עולה בדרום וכו' והיאך מועיל שליחות הא קטן הוא. והשבתי דהוה שלוחי דרחמנא וכל דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו נעשה שליח דרחמנא. והנה הגדתי זאת מסברא דנפשאי ומצאתי במקנה בחידושיו לקידושין דף מ"ב על קושית הפ"י דאיך שייך שליחות לנכרי וכתב הוא דהוה שלוחי דרחמנא ע"ש ולפמ"ש שם שאר תירוצים ג"כ לק"מ ודו"ק. והנה ביום ה' ואתחנן י"ד אב תרכ"ז היה אצלי המופלג ר"מ מימון והקשה לפמ"ש הר"ן בנדרים דף ל"ו בהא דפריך אמאי פגולן פגול לימא לתקוני שדרתיך והקשה הר"ן למה לא מקשה דעדיפא מיניה אמאי במזיד חייבין הא יכול לומר לתקוני שדרתיך וכתב דמזיד כיון שעושה במתכוין אדעתא דנפשיה קא עביד והרי בעשה מעשה יכול לאסור אף דהוה דבר שאינו שלו אבל בשוגג דאינו עושה אדעתא דנפשיה וא"כ יכול לומר לתקוני שדרתיך ומשמע דגם בעשה מעשה יכול לטעון לתקוני שדרתיך וע"ז הקשה דמה פריך בחולין דף מ"ם כיון ששחט בה סימן אחד אסרה הא מחתך בעפר בעלמא הוא ואשחוטי חוץ לא מחייב ומאי קושיא דלמא מיירי בעשה שליח לשחוט וא"כ יכול לטעון בשוגג לתקוני שדרתיך ומכל מקום חייב שלש חטאות מידי דהוה אשוחט להר דאף דאינו אוסר חייב וה"ה לענין חטאת והוא הפליג בקושיא. ובאמת זה טעות דהא זה הכל אי אמרינן דשלוחי דידן נינהו אבל אם שלוחי דרחמנא נינהו וכן קי"ל לא שייך זאת וא"כ שפיר יקשה דמחתך בעפר בעלמא ויכול לאסור ולא שייך לתקוני שדרתיך. איברא דלפמ"ש הגאון מוהר"י מהמבורג ז"ל בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ו דאף לפי מה דקי"ל דכהני שלוחי דרחמנא נינהו מכל מקום בשחיטה דכשרה בבעלים שלוחי דידן נינהו דלא שייך מי איכא מידי דבעלים לא מצי עביד דהא גם הבעלים מצי עבדי דהא שחיטה בבעלים לכתחילה דיליף שליחות משליחות קדשים וא"כ כיון דשלוחי דידן נינהו שוב יכול לטעון לתקוני שדרתיך. ובזה נסתר גם מ"ש ההפלאה לענין שחיטת נכרי וכמ"ש לעיל שמצאתי בהפלאה כן ולפמ"ש הנוב"י ליתא. אבל באמת אף שהגאון מהמבורג חידש זאת וכפי הנראה גם הנו"ב הסכים כן. אבל אינו נראה דניהו דיכול להיות שלוחי דידן מכל מקום כל דכהני שלוחי דרחמנא נינהו ממילא גם השחיטה אף דכשרה בזר מכל מקום שלוחי דשמיא נינהו. ובאמת מה דיליף שליחות מקדשים היינו משום דבאמת הוא מתורת שליחות והן שלוחי דידן ג"כ אבל מ"מ הוו שלוחי דרחמנא נמי ואף אם נימא דהן שלוחי דידן בשחיטה מכל מקום לא שייך לומר לתקוני שדרתיך ואינו יכול לאסור דבר שאינו שלו דכיון ששחט סימן אחד בחוץ הרי אינו ראוי לפניך דהוה מום עכ"פ והרי היראים הקשה דאיך שייך שחוטי חוץ כלל דאינו ראוי לפניך כל ששחט סימן אחד בחוץ הוה מום וכתב כיון דדרך שחיטה בכך לכך חייב ולפ"ז ניהו דשחוטי חוץ חייבה התורה כך אבל מכל מקום לפנים אינו ראוי ולחוץ בודאי אינו ראוי דהא הוה קדשים בחוץ וא"כ מה נ"מ לבעלים במה שיאמר לתקוני שדרתיך והלא בפנים אינו ראוי בשום פנים ושאני פיגול דאם נימא דלא מועיל פיגול ושוב ראוי וכשר בפנים. אבל כאן כל שאינו ראוי בפנים שוב לא שייך לתקוני שדרתיך ושוב יכול לאסרו לע"ז ע"י מעשה ושוב לא נתחייב משום שחוטי חוץ דמחתך בעפר בעלמא הוא ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא: