שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ח

יומא דף י"ט בעסקי בדרך למודי שם לימא תיהוי תיובתא דר"ה בריה דר"י דאמר הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו וכו'. ולכאורה לשיטת המהרי"ט דבעשה שליח בפירוש מועיל אף דא"י לעשות עתה א"כ קשה על ר"ה בריה דר"י די"ל דכל דעשאו שליח בפירוש מועיל אף במידי דהוא לא מצי עביד ואף דנימא דר"ה בריה דר"י סתם קאמר דכהנים עבדי עבודה אף דאין הבעלים עושים אותו שליח דהרי קרבן ציבור היה ע"י פייס וא"כ הוא לא עשה שליח ואפ"ה מועיל אכתי קשה מהא דאמרו לימא תהוי תיובתא דמה קושיא הא כאן אמרו בהדיא אתה שלוחינו וא"כ שפיר יכול לעשות שליח אף של"מ עביד. אמנם נראה דל"ד דשם לא מצי עביד השתא אבל אח"כ מצא משוי אבל כאן הזר פסול לעולם ואפ"ה מצי משוי שליח ושפיר מקשה. והנה המח"א הלכות שלוחין חידש דמידי דארי' דאיסורא עלה יכול לעשות שליח אף דלא מצי עביד דרק משום דאריה דאיסורא הוא עליו ועיין פרי מגדים ה' חנוכה מ"ש בזה וקשה דהא מה דזר פסול הוא רק בשביל אריה דאיסורא אבל מצד עצמו יכול להיות וכן בהך דנזיר דף י"ב שם מצד אריה דאיסורא ל"מ עביד ואפ"ה מועיל. אך נראה דלא דמי דדוקא היכא דהוא נשבע וכדומה דהדבר בעצמותו מקרי עשיה כשיעשה זאת רק דעובר על השבועה בזה אמרינן דאריה דאיסורא עליה אבל זר דעבודתו פסולה ולא שייך עבודה וכמו כן כשיקדש א"א וכדומה כל ח"כ דהקידושין לא תפסי כלל וכמו כן עבד דלאו בר קבלת גט הוא דאין לו יד שפיר מקרי ל"מ עביד וז"ב ודו"ק. והנה בחידושי רמב"ן וריטב"א בקידושין דף כ"ג כתבו במה דהקשו התוס' דאמאי לא פשיט בנדרים מהך דר"ה בריה דר"י וכתבו דזר בודאי לאו שלוחא דידן הוא ואבעיא היא בכהן אצל כהן ע"ש ולכאורה צ"ב דא"כ מה קושיא דלמא זקני ב"ד דאמרי אתה שלוחינו היו כהנים ומסתמא זקני ב"ד היו כהנים דכתיב יורו משפטיך ליעקב וגם היו מהמורים בקטורת וא"כ שפיר מצי אמרי שלוחינו ובפרט שמבואר בהדיא שמסרוה אל זקני כהונה. אך נראה כיון דמצותו היה בכה"ג כל עבודת היום א"כ לא שייך כהן אצל כהן דכל שאינו כה"ג לא מצי משוי שליח על עבודת היום ולפ"ז אם נימא דמצותו בכה"ג אבל אי עבד כהן הדיוט שפיר דמי ועיין במלמ"ל בפ"א מעבודת יוה"כ ומה שציינתי שם בגליון אפשר דשפיר אמרי שלוחינו. והיה מיושב דברי הרמב"ם שהעתיק סתם אתה שלוחינו. מיהו צ"ע כי כעת אין לפני דברי הרמב"ם ונו"ב וכמדומה דבעבודת היום ממש כ"ע מודו דפסול בכהן הדיוט רק בכה"ג לבד וא"כ קשה קושיתי וצ"ע ואף דקטורת כל יומא נמי איתא ואפשר דל"ח מעבודת יום אבל זה אינו דכאן היה לפני ולפנים מה דלא היה שום אדם רשאי לכנס וא"כ בודאי לא היה יכול להיות רק בכה"ג ושפיר פריך ודו"ק. וע"ד פלפול אמרתי בישוב קושיא זו דזקני כהונה היו יכולין להשביע דהנה כלם הקשו דמה תועלת היה בשבועה והא אין נשבעין לעבור על המצות ועוד דהאדם בשבועה פרט לאנוס ועיין פר"ח במים חיים מ"ש בזה ובתשובה כתבתי כיון דעכ"פ לא מפורש בתורה לא הו"ל נשבע לעבור על המצוה והשבועה חל אבל עכ"פ קשה דהא האדם בשבועה פרט לאנוס ועיין יד דוד מ"ש בזה בכאן ולפענ"ד נראה דכל דהוה שלוחינו הו"ל שינוי בשליחות וא"כ לא היה השבועה מצד השבועה בעצמה רק שכל שהשביעו אותו גלי דעתיה דהו"ל על אופן זה והו"ל שינוי בשליחות ויש להמתיק הדברים דהרי שיטת השאלתות דכל דנעשה ע"י שליח ל"צ למשפטי התנאים דעל דעת כן עשאוהו שליח וא"כ בזה שהשביעו גלי דעתי' דעשוהו שליח רק באופן זה וא"כ שפיר היה מועיל השבועה ומעתה זהו שהקשה כיון דלא שלוחי דידן נינהו א"כ לא שייך שינוי בשליחות כ"כ וע"ז אמרו דעכ"פ על דעתינו היה ולא מצי לשנוי ודו"ק: