שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן א׳ (ב׳)

אשר שאל במה שבא לפניו מעשה באשה אחת שדרכה להוציא דם עם מ"ר וכפי המבואר ברמ"א סימן קצ"א אך להיות כי הרמ"א כתב שלא להתיר רק ביש לה ווסת וע"ז שאל מעלתו כיון דהאשה הלז כבר פסקה מלראות וחדל להיות לה אורח כנשים אם להתירה דשייך טעם המהרי"ל דא"כ לעולם לא תהיה טמאה הנה חפשתי בספריי אשר אתי ולא מצאתי בהחפזי ובהיות כי הזמן בהול להיות קרוב ליום הקדוש האדיר יוה"כ הבע"ל שנת תר"ד והגיעו הימים אשר יחשוב אדם עם קונהו אבל מצד הסברא נ"ל דאדרבא בזה מהראוי יותר שתועיל משום דכיון שחידל להיות לה אורח פשיטא דיש לתלות בהכאב שיש לה ואדרבא לפע"ד נראה דבזה מהראוי דלא נצריך בדיקת ג"פ ודי בבדיקה אחת משום דכל טעמו של מהרי"ל שמא קבעה ווסת בעת עשית צרכיה וכיון שכן כיון דכבר פסקה הווסת מטעם שהיא זקוקה אף דאם ראתה אח"כ חוזרת לווסתה הראשון כמבואר סי' קפ"ט סל"א מ"מ זה כשראתה בודאי אבל פשיטא דמועיל בדיקה אחת לעקור ווסת שחיישינן שמא קבעה בעת עשיית צרכיה ועכ"פ בדיקת שלשה פעמים ודאי מועיל שוב מצאתי בשו"ת נודע ביהודה מהד"ק חלק יו"ד סי' נ"ה בתשובה להגאון בעל בית מאיר ז"ל שכתב שם לענין חולי הפארכאל שבאשה זקינה שפסק ווסתה לגמרי פשוט הדבר להתיר בספק שקול מטעם חזקה של טהרה ע"ש שהאריך והסכים כן להלכה בסוף התשובה והגאון בעל בית מאיר בסוף ספרו ב"מ בצלעות הבית שם נדפס ובא תשובתו באורך והסכים ג"כ כן ולפ"ז ה"ה כאן כיון דאשה זו פסקה לראות יותר ראוי לתלות שמשום מ"ר בא ולא לתלות במקור דהוה ספק השקול ותלינן להקל משום חזקת טהרה של אשה ובלבד שיהי' לה כאב בעת הטלת מ"ר כנלפע"ד לפום רהיטא ועם מעכ"ת החכמה להוציא לאור: