שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (נ״ב)

והנה בשנת כת"ר עש"ק בהר בחקותי מ"א למב"י הראה לי תלמידי המופלג כמר שמואל ביק ני' דברי הירושלמי פ"ק דביצה ה"ג המבשל נבלה ביו"ט ר"ח בשם ר"י אינו לוקה שהותר מכלל בישול ור"ל אמר לוקה שלא הותר מכללו אלא לצורך אכילה בלבד והקשה הוא דלר"ל בעצמו דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה אם כן הותר מכללו שיכול לאכול ח"ש וכה הראני שהט"א סוף מגילה בא"מ דף ז' כתב בהדיא דלר"ל דחצי שיעור מותר שייך הואיל דחזי לישראל בח"ש והשבתי בפשיטות דכל הטעם דר"ל דאכילה לא שייך רק בשיעור אכילה דהוא בכזית ולפ"ז כל ענין מתוך הוא מכח אוכל נפש דכתיב אשר יאכל לכל נפש א"כ בחצי שיעור דלא שמיה אכילה שוב לא מקרי אוכל נפש ואסור ולפ"ז דברי הט"א אינם נכונים דהואיל גם כן אינו רק מכח אוכל נפש וזה לא מקרי אוכל נפש. אך נראה דזה תלוי במחלוקת הרא"ש והפוסקים שהביא המלמ"ל בהלכות שבועות ובהלכות חמץ ומצה דאם נימא דאכילה בכ"ש רק דהל"מ אפקי' לכזית שוב לא שייך זאת אמנם העיקר נראה דהירושלמי לשיטתו דס"ל בפ"ו דמסכתא תרומות דמודה ר"ל בדעתו להשלים ולפ"ז כאן שמבשל כמה שיעורים נבילה ורק דחזי לאכילה בפחות פחות מכשיעור אבל עכ"פ דעתו להשלים וחייב וממנ"פ אם לא דעתו להשלים חייב על מה שמבשל יותר מחצי שיעור ואם כן אתי שפיר דברי הירושלמי ולפ"ז גם דברי הט"א נכונים דבאמת אנן ל"ק כהירושלמי ואף בדעתו להשלים פוטר ר"ל ועיין במפרש בירושלמי שם שוב פטור לר"ל ודו"ק אך מה שהקשה הט"א דמשכחת לה היתר באוכל שלא כדרך אכילה לק"מ דבכהאי גוונא לא מקרי אוכל נפש ועכ"פ אינו שוה לכל נפש שדעת הפוסקים דאף בא"נ בעי שיהיה שוה לכל נפש ודו"ק: