והנה בהא דאמרו שור הנסקל א"ה ולאו דמריה קא טבח ומשני סבר לה כר"י וס"ל כר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי. וקשה לי טובא לפמ"ש הצ"ץ דגורם לממון דכממון דמי הוא דוקא כ"ז דליתא בעיניה אבל באיתא בעיניה לא וכדאמרו בפסחים דף וא"ו וא"כ אמאי יתחייב כאן הא כ"ז שלא טבחו היה א"ה ולא שוה כלום ולאחר טביחה הוא דנעשה שלו ולאו דמריה קא טבח. והנראה בזה דהנה זה רבות בשנים הקשיתי מה פריך הש"ס שור הנסקל א"ה היא והא שיטת ר"ת דקודם שנסקל לא נאסר וא"כ כ"ז שהיה בחיים לא נאסר ושפיר מתחייב. אך נראה דהכי קא קשיא ליה דעכ"פ כשהתחיל לשחוט פורתא ודאי דנאסר וא"כ אידך לאו דמריה קא טבח ולפ"ז כ"ז דהיה בעין טרם שטבח היה ודאי שוה ממון ואח"כ שהתחיל וטבחו שוב הו"ל דבר הגורם לממון וחייב ושפיר מקרי דבר הגורם לממון דכל זמן דאיתא בעיניה היה ממון ממש ואח"כ נעשה דבר הגורם לממון ודו"ק. ובזה יש לישב קושית התוס' דלמה לא קאמר ר"מ היא דמחייב אדיני דגרמי וכ"ש דמחייב דבר הגורם לממון. ולפמ"ש אתי שפיר דר"מ אינו מחייב רק מדינא דגרמי בדבר הגורם לממון וא"כ פשיטא דל"ח ממון אבל לר"ש מקרי ממון ממש ודו"ק היטב כי קצרתי:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ז (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.