שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קל״ה (ה׳)

והנה ביום א' במדבר הגיעני מכתב מהרב ר' משה הנ"ל כי אירע שפנויה אחת רצונה לשבע שלא תנשא לאיש משך כל כ"ד חדשים ולא תחזור בה מלהניק והבעל נתרצה לתת לה סך עשרים רייניש במזומן בעד מחצית השנה ובעד שנה וחצי נותן לה טראטע בח"י על הגרינטיס שיש לו בכפר וע"ז שאל הנ"ל כיון דבש"ע מבואר דבנשבעה המניקת וכנס הוא דלא יוציא משמע דוקא נשבעה מקודם וכנס הוא דלא יוציא אבל לא להיפך דכאן נשא מקודם ואח"כ נשבעה המניקת. והשבתי דאדרבא כ"ש הוא דהשתא בנשבעה המניקת מקודם עכ"פ כבר נודע לכ"ע שהיא מעוברת ועכ"פ הבעל והאשה ידעו וא"כ הרי כנס אח"כ באיסור ואפ"ה לא יוציא מכ"ש נשא תחלה שהבעל ודאי לא ידע ואפילו לפי דברי העד שהאשה הרגישה אבל עכ"פ מזידה גמורה לא הוה שהרי פרסה דמים וא"כ בודאי נוכל לסמוך על דעה הלז דבדיעבד מותרת להיות תחתיו. ומ"ש אם די בב"ד בנק"ח או שצריך להיות השבועה בבהכנ"ס הנה בהגהת מרדכי כתוב סתם שנשבעה ובתשובת מיימוני מבואר שהדירה ע"ד רבים ועכ"פ לפענ"ד כל שיהיה יותר איום בודאי מצוה מן המובחר כדי שיהיה יותר איום ולא תחזור בה וגם לא תנשא לאיש וגם האשה ראשיא שנשאת להאיש הנ"ל תוכל לקבל ילד אחר להניק ומחוייבת לקבל כי היא קצת פשעה בדבר ולולא שחסתי על הילד שהוא חף מפשע הייתי מורה שיגרשה שהיא פשעה וא"כ למה תחריך רמיה צידה היא מחוייבת להיות מניקה ודי בזה: