שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ז (ה׳)

ובגוף קושית התב"ש על הלבוש שכתב דמה דאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה אינו רק מדרבנן והקשה התב"ש דא"כ מה פריך על שחוטי חוץ לא לחייב דהו"ל מחתך בעפר בעלמא וכיון דאינו נאסר רק מדרבנן לאו מחתך בעפר מקרי לפענ"ד ל"ק דע"כ לא כתב הלבוש דאינו רק דרבנן רק להדיוט אבל לגבוה ודאי נאסר מה"ת וא"כ שפיר פריך אשחוטי חוץ לא לחייב דלגבוה ודאי נאסר מן התורה ועיין כו"פ ושעה"מ הלכות איסורי מזבח יעו"ש כי אינם לפני ובזה מיושב היטב קושית התוס' כאן ד"ה איסורי דלמה לא פריך גם כאן מכי שחיט בה פורתא נאסרה והו"ל מחתך בעפר בעלמא ולפמ"ש אתי שפיר דכאן אזלינן למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה כמ"ש התוס' ואינו רק דרבנן לא שייך מחתך בעפר בעלמא וכמו שהקשה באמת התב"ש שם גם מכאן ולכך הוצרך לומר דלאו דמרה קטבח. איברא דגם לאו דמרה קא טבח לא יתכן דמדאורייתא הוא דמרה. אך נראה דבאמת יש לומר דרבנן עשו כהפקר והוציאו מרשות אבל התב"ש שם כתב דמנ"ל זאת דלמא באמת לא אוקמא ברשותא ורק מדרבנן אסרו אמנם נראה דהנה הג"פ כתב בסי' ק"כ דהפקר ב"ד אינו רק הפקר בלבד ולא קנין והיש"ש כפי הנראה חולק ע"ז ולפ"ז באמת שיהיה יוכל לאסרו דהוה כאלו היא ברשותו זה לא מועיל ההפקר אבל לענין טביחה דרק אפקיה מרשות בעלים ולאו דמרה קא טבח זה בודאי מועיל וז"ש דלאו דמרה קא טבח ודו"ק היטב. ובלא"ה יש לומר בישוב קושית התב"ש דלפמ"ש התוס' בשבת דף נ"ח דכל דאסרה בהנאה הו"ל שינוי מעשה וא"כ ניהו דאינו רק מדרבנן כל דנעשה שינוי מעשה אף דהוא רק מדרבנן עכ"פ הו"ל כמחתך בעפר ועכ"פ לגבוה ודאי נפסל דהרי נשתנה וכאן עכ"פ לאו דמרה קא טבח דקנה בשינוי מעשה ודו"ק: