והנה בהא דאמרו אלא למ"ד דרבנן מ"ט דפטרו רבנן היא תמוה דהא גם בדרבנן פטור שחיטה שאינה ראויה ועיין תוס' ד"ה אלא. ובלא"ה היא תמוה דכל שבדרבנן אסור שוב אסור מן התורה כמ"ש המלמ"ל פ"ז מתרומות וביתר ביאור בהלכות נערה במלמ"ל פ"ב ומ"ש שם בגליון ראיה ברורה מש"ס יומא. אך לפענ"ד נראה לחלק דדוקא היכא שבתורה אינו מבואר הדין רק שדרבנן חדשו גזרה בזה יש לומר דכל שחז"ל גזרו שוב הו"ל דין תורה אבל כל שהתורה גלתה הדין בפירוש ורבנן גזרו גזרה בזה אי אפשר לומר דנעשה דין תורה ולפ"ז כאן דאמרה תורה וכתבה ריבוי דהיא קודש ואין מעשיה קודש שפיר מקשה מ"ט דרבנן דפטרו דהא בתורה מבואר בהדיא דאין מעשיה קודש ויש ריבוי בקרא. ובזה יש לישב דברי הרמב"ן שכתב דאי מכירת שטרות דרבנן מ"ט תהיה מקודשת מה"ת ותמה הפנ"י הא מעמ"ש ודאי דרבנן ואפ"ה מקודשת. ולפמ"ש אתי שפיר דמעמ"ש לא מבואר בתורה כלל וא"כ רבנן חדשו הקנין ואפשר לומר דנעשה קנין מה"ת אבל מכירת שטרות דמה"ת נתמעטו שטרות שאין גופן ממון וא"כ שפיר הקשה הרמב"ן דאם נימא דלאו דאורייתא שוב מ"ט תהיה מקודשת ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ז (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.