שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ז (ב׳)

ודרך אגב אזכיר מה דהבאתי למעלה דברי הר"ן גבי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו והנה הב"ח הקשה ע"ז ועיין ט"ז סי' ד' ובנקה"כ שם כתב דסברת הב"ח דבאמת אי אפשר לומר דמתה דהרי שחוטה לפניך רק דהוה כסתם שחיטת עכו"ם לעכו"ם. ולא הבינותי כלל דמה שייך שחיטת עכו"ם והלא ישראל הוא רק ששחטו לעכו"ם וכל דלא אהני מעשיו והרי שחוטה לפניך א"כ מהראוי שיתכשר וע"כ דאמרינן דדל מעשיו מהכא וכאילו מתה מאיליה וא"כ צדקו דברי הט"ז ודו"ק. נחזור לענינו הנה במה דס"ל לר"י הסנדלר דמעשה שבת אסורים נסתפקתי אם ביוה"כ גם כן אוסר או לא דבאמת אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בהכרת וזה במיתת ב"ד וא"כ למה יגרע יוה"כ משבת. ולכאורה רציתי לומר דלמ"ד מעשה שבת דאורייתא ויליף מושמרתם את השבת א"כ שבת דוקא וכמ"ש הה"מ פ"א מיו"ט לענין הבערה כל דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת א"כ שבת דוקא ולא יו"ט ועיין שאגת אריה שחקר לענין יוה"כ בהבערה וה"ה כאן. אמנם גם שם קי"ל דההבערה ביוה"כ אסור כמו בשבת וה"ה כאן. ואם כנים אנחנו בזה יש לישב מה שקשה למה לא משני הקושיא דמתניתין דאינו לוקה ומשלם דמיירי בטובח ע"י אחר וא"ל דא"כ טבח בשבת נמי דיש לומר דאתי כר"י הסנדלר וכדמשני להברייתא ועיין רא"ש ומהרש"ב. ולפמ"ש אתי שפיר דגם יוה"כ מהראוי לפטור דהו"ל שחיטה שא"ר וע"כ דלא אתי כר"י הסנדלר מיהו הרא"ש יש לומר דס"ל דביוה"כ לא שייך זאת. אמנם למ"ד מעשה שבת דרבנן ודאי קשה דאין חילוק בין יוה"כ לשבת בזה ומ"ט מחייב במשנה ביוה"כ וע"כ דלא קי"ל כר"י הסנדלר ובזה מיושב היטב דברי הרי"ף שכתב דמדפליגי ר"א ורבינא וקי"ל כדברי המיקל ש"מ דלא קי"ל כר"י הסנדלר ותמה הרא"ש דהא הם פליגי אליבא דר"י הסנדלר. ולפמ"ש אתי שפיר דק"ל דע"כ אין חילוק בין יוה"כ לשבת ומ"ט קי"ל דחייב בטבח ביוה"כ וע"כ דלא קי"ל כר"י הסנדלר ודו"ק היטב. מיהו זה אינו דהרי אמרו דלמ"ד מעשה שבת דרבנן לא קאי רבנן על שבת וא"כ שוב אי אפשר לומר דיוה"כ יפטר אבל זה אינו דא"כ גם בשבת קשה למה יפטור וע"כ דלא קי"ל כר"י הסנדלר ואי אפשר לאוקמא בטובח ע"י אחר ודו"ק: