שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קל״ה

ל"ק בוברקא להרב מו"ה משה במהרח"ד ז"ל דיין ומ"ץ שם במה שאירע שאשה אחת המתינה אחר מיתת בעלה צ"א יום ולא היתה יודעת שהיא מעוברת ואחר ששה חדשים לנשואיה לאחר ילדה בן זכר וידענו בבירור שהולד הוא מבעלה הראשון והולד הוא כשר גמור רק אודות האשה אם צריכה ג"פ או לא וע"ז הביא דמבואר בש"ע סי' י"ג דאם נשאה בשוגג א"צ ג"פ והכא נודע בבירור שהמעשה היה בשוגג ואודות הפרישה מבעלה עד אחר זמן ההנקה שצריכה לפרוש מבעלה אפילו אם היה המעשה בשוגג ע"ז נסתפק מעלתו כי בעלה השני כעת אומר באם שנתיר לו לבא לביתה פעם אחת בד' או ה' שבועות לא שיבא עליה רק שיהיה לו אכסניא שמה כמו אורח אז יתן לה מזונות עד תשלום ימי ההנקה ואם לא נתיר לה אפילו לביתה לא יהיה רשאי לבא א"כ יהיה מטולטל נע ונד אז אינו רוצה ליתן לה מזונות ולא יהיה לה מזונותיה ומזונות להילדה מבעלה הראשון ולא יהיה לה במה להניק את הולד הנולד עתה ויהיה תקנתן של חכמים קלקלה ח"ו. ואם נתיר לה לתת הילד למניקה אחרת והמניקת תשבע שלא תחזור בה והיא תהיה מותרת להיות עם בעלה הנה זה קשה מאד כי מלבד מי יודע אם תרצה המניקת לשבע וגם צריכה המניקת להיות פנויה ומי יודע אם תארע כזאת וע"כ רוצה מעלתו להתיר שהבעל לא יבא עליה עד תשלום ימי ההנקה ולביתה יוכל לבא פ"א בד' שבועות והאשה תשבע שלא תלך לטבול עד תשלום ימי ההנקה. והנה שאלה זו סתומה כסיפא דויקץ וכרישא דעמינדב ולא הודיעני במה נודע למעלתו בבירור שהולד הזאת מבעלה הראשון אם מפאת שלא ראתה דם כל הג' חדשים הראשונים וגם אח"כ וא"כ שוב לא היתה שוגגת כי אחר שהיתה מסולקת דמים לאחר ג' חדשים וכל הג' חדשים לא ראתה בודאי היא מעוברת ודעת גדולי הפוסקים ועיין בשו"ת ב"ח סי' ק' שחשב זאת שהיתה פורסת נדה שודאי אינה מעוברת ואף שהנוב"י חלק ע"ז היינו תוך ג' חדשים בודאי אי אפשר שתראה דם וא"כ כל שלא ראתה דם ודאי היא מעוברת ואף אם נימא דלא הוה דבר ברור ויוכל להיות שתעצר ותהיה מסולקת דמים אף שאינה מעוברת מכל מקום כל ששהתה אחר ג' חדשים בודאי היה ניכר הולד בקרבה והיתה מרגשת בתחלת נשואיה וא"כ עכ"פ לא היתה שוגגת ומיהו יש לעיין אולי כיון דנשי לא בקיאי בדינים ובעלה גם כן ע"ה אולי חשבו זאת כיון ששהתה ג' חדשים שמותרת להנשא לשוגג ואף שהרגישה אח"כ שהיא מעוברת לא ידעה שתאסר אמנם העיקר מה שיש לעיין למה לא נאמר שהיא מבעלה השני שהרי הולידה לאחר ששה חדשים מנשואיה וכל שהיה רק יום אחד יותר מששה חדשים דהיינו במספר קפ"א ימים לפי מה דחשבינן החדשים כל אחד שלשים יום ויולדת לשבעה יולדת למקוטעין לכ"ע וא"כ כל שנכנסה בחדש השביעי אף יום אחד בלבד מכל מקום יש לומר שהוא מהשני ואף שרוב נשים יולדות לתשעה מכל מקום כל שרוב נשים שיולדות לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה והאי מדלא הוכר לשליש ימיה אתרע לה רובא וא"כ כל דאתרע לה רובא שוב הו"ל פלגא ופלגא ושוב אין לחוש כלל. וגם יש לומר דבר חדש דכל שהדבר ספק אי בן ט' לראשון או בן ז' לשני שוב לא שייך חשש מניקת דכל החשש היא שמא תהרוג את בנה משום דלא יהיב לה בעלה וכאן כיון דספק הוא עכ"פ שמא הוא מבעלה השני שוב יחוס עליו והרי חז"ל לא הצריכו יותר רק שתמתין ג' חדשים ומה לה לעשות יותר ולא מצינו שהצריכו חז"ל לעשות יותר וא"כ עדיפא מכל השוגגות ולא הצריכו חז"ל בכה"ג להפריש וגם את"ל אינה שוגגת שהרי יכולין לבדוק בהלוכה ואף שהיא מחפית עצמה כדי שתירש מבעלה השני מכל מקום שוב לא הוה שוגגת אלא שלפענ"ד זו לא מקרי שוגגת רק אנוסה גמורה שמה היה לה לעשות הרי עשתה כמאמר חז"ל ואף אם לא המתינה ג' ימי קליטה הרי חז"ל לא הצריכו להמתין ובתשובה ל"ק דזיקיב הארכתי בזה דיש רוב שתיכף קולטות ועיין רמב"ם הלכות שגגות פ"ה ה"ו דכל כה"ג מקרי אנוסה ומותרת לגמרי כנלפענ"ד גם לא הודיעני אם בעלה הראשון או השני כהן ועכ"פ היא אנוסה גמורה ועיין בתוס' ריש פרק החולץ ד"ה ונמצאת ע"ש ובמלמ"ל הלכות שגגות ודו"ק. אח"כ הגיד לי ר' פנחס מ"ק בוברקא שאשתו הגידה לו כי שמעה מאשה אחת ששמעה מהאשה הלז כי תיכף במות בעלה חששה אולי היא מעוברת וא"כ שוב לא הוה שוגגת וגם הגיד כי אין ששה חדשים מהנשואין וא"כ שוב אין לספק עוד מבעלה השני רק מראשון וכיון שלא היתה שוגגת שוב לא מצאתי לה תקנה: