שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ז

סוגיא דגנב וטבח ביוה"כ בב"ק דף ע"א אלא שבת שחיטה ראויה היא. וקשה לי טובא דהרי בהא דתנן השוחט בשבת וביוה"כ אעפ"י שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה. כבר נודע קושית הקדמונים דאמאי לא יפסול מטעם כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. ומצאתי בבית מאיר בתשובותיו סי' ד' שהבליע בנעימות דבריו תירוץ לקושיא זו דלפמ"ש התוס' בתמורה דף ד' גבי צורם אזן בכור דלא שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד כל דנצרם מאליו גם כן הוה מום ולפ"ז בשחיטה דלא בעי כונה לשחיטה שוב הו"ל כנשחטה מאיליה וכשר ע"ש ולפ"ז שוב כאן הו"ל שחיטה שאינה ראויה וא"ל דהוה כנזבחה מאיליה דלפ"ז עכ"פ לא מחייב המשלח דלא שייך שליחות דבאמת אם נימא דהשליח שחט בצוי המשלח וכאילו שחט המשלח שוב הו"ל שחיטה שאינה ראויה וע"כ דהוה כנזבחה מאיליה א"כ עכ"פ לא שייך תורת שחיטה ושוב אינו חייב בד' וה' והיא קושיא נפלאה. הן אמת דאני הקשיתי עליו מהא דכתב הר"ן גבי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דמכל מקום אסורה באכילה דניהו דהוא לא אסר לה מ"מ לא שרי לה והו"ל כמתה מאיליה ויקשה דנימא דכל דלא בעי כוונה הו"ל כנשחטה מאיליה וע"כ דעכ"פ כח גברא בעי ונפלה מאיליה פסול אף לר"ן וכן קי"ל בטוש"ע יו"ד סי' ג' וכאן כל דלא אהני מעשיו לא הוה כח גברא כלל והו"ל כנפלה מאיליה דפסול. אמנם אחר העיון עדיין קשה דבאמת כאן מיירי בטובח ע"י אחר ואין שליח לדבר עבירה רק דבטביחה גלי קרא דהו"ל שליח וא"כ בטביחה בעינן דישחט כלו וא"כ כאן יקשה דנימא כל דלא בעי כוונה הו"ל כנזבחה מאיליה רק שעכ"פ השליח באמת שחטו והו"ל כח גברא וא"כ לענין השחיטה באמת היה כח גברא ומכל מקום הו"ל שחיטה שאינה ראויה דבאמת שחט בשבת וכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וכל דשחט והיה כח גברא ושוב הו"ל לענין המשלח שחיטה שאינה ראויה דהא לא אהני מעשיו אך זה אינו דעכצ"ל דלא שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד בשוחט דא"כ יקשה אמאי בשוחט בשבת שחיטתו כשירה נימא דהו"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד ולא שייך דהו"ל כנזבחה מאיליה דכל דלא אהני מעשיו הו"ל כנפלה מאיליה דל"מ וע"כ כחלוקו של המהרי"ט והאחרונים ושוב גם כאן יומא הוא דקא גרים ולא שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד בזה ושפיר מקשה דשחיטה ראויה היא. והנה חלוקו של המהרי"ט לא הבינותי דבשבת אם נימא דל"מ שוב הוה מקלקל גמור מיהו יש לומר דעכ"פ תיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ. אך לפענ"ד היה מקום לחלק דלא שייך בשחיטה כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דבאמת בשו"ת פנ"י ח"א סי' ל"ד מחלק דבמקח לא שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דהלוקח לא עשה עבירה ולמה יאסר עליו ולפ"ז ה"ה בשחיטה על אחרים לא שייך האיסור דהם לא עבדו האיסור ושאני כל הני דקחשיב בריש תמורה דכל האיסור ומה דלא מהני אינו נוגע רק לזה שעבר אבל כאן השחיטה מתרת לכל אדם והאחר לא עבר על האיסור וכיון שהאחר מותר א"כ הועיל השחיטה וכשירה לכ"ע רק מדרבנן קנסו למי שעבר ושייך בפלוגתא דר"מ ור"י ור"י הסנדלר ודו"ק: