שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ה (ח׳)

והנה בהא דאמרינן דאין איסור חל על איסור הטעם בזה נראה לפענ"ד דהנה טעם העונש הוא אם שהוא לכפרת נפשו או שאחרים ישמעו ויראו והנה כל שכבר נאסר ולא יהיה נעשה הדבר מצד האיסור הראשון שוב ל"צ שיהיה האיסור האחר חל עליו דממילא יזהרו מלעשות מצד האיסור הראשון וגם כפרת נפשו די להשי"ת ברוב רחמיו שלא יעניש בשתים ולפ"ז כל שכולל שאר דברים ובזה לא שייך שיזהרו מצד חומר האיסור הראשון שוב חל על זה ג"כ ומכ"ש באיסור מוסיף דודאי חמור העונש מצד האיסור השני ולכך בקל על חמור לא חל אף בכולל כי לא יוכל לגרור הקל על החמור רק באיסור מוסיף שחומר האיסור מוסיף ומכ"ש בבת אחת דהי מיניהו מפקת וגם לענין איסור הנאה לשיטת רש"י דהוה מוסיף ולתוס' הוה חמור ג"כ נכון דעכ"פ העונש חמור דהיינו שעבירה יש לה חומר וגם בהך מגו דחל ע"ז חל ג"כ על איסור אחר הוא ג"כ נכון דחזינן דהאיסור הלז החמירה התורה שחל על איסור זה חל ג"כ על השני ועיין נוב"י מהד"ת חלק או"ח סי' קכ"א ובנ"ב שם יש להאריך ולא נפניתי כעת להאריך. ובמ"ש למעלה דיוה"כ היא בככותבת ושאר איסורים בכזית יש לישב לר"ש דס"ל בכ"ש ולפענ"ד ביוה"כ מודה ר"ש דהרי תלוי ביתובי דעתא ובודאי לא מיתבא דעתיה עד בשיעור ככותבת ולפ"ז לא מצי לחול יוה"כ על נבילה דהא עד דמטי לככותבת כבר נתחייב בשביל נבילה ודו"ק: