שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ה (ה׳)

והנה בדברי השאגת אריה הנ"ל שרצה לישב קושית התוס' דמוכח דלר"ש לית ליה איסור מוסיף דיוה"כ הו"ל מוסיף דנאסר שלא כדרך הנאה משא"כ נבלה וכבר כתבתי בזה וכעת מצאתי במשניות דפוס ברלין הנדפס עם חידושי תוס' רע"ק ובכריתות פ"ה משנה ח' נדפס שם בשם הגאון מוה' בינום איגר ז"ל לדחות דברי השאגת אריה הנ"ל דלר"ש דס"ל כל שהו למכות גם שלא כדרך הנאה חייב כמ"ש מהרש"ל בשבועות בתוס' דף כ"ג ד"ה דמוקי א"כ גם בנבלה חייב אף שלא כדרך הנאה ולא הוה יוה"כ מוסיף. ולפענ"ד נראה דבאמת צ"ב מה ענין שלא כדרך הנאה לכ"ש ניהו דכ"ש חייב אבל שלא כדרך הנאה פטור וכמ"ש המהרש"א שם והביא ראיה דהרי ר"י ס"ל ח"ש אסור מן התורה ושלא כדרך הנאה מותר מן התורה ע"ש. אמנם נראה ביאור הדבר ע"פ מ"ש בתשובה לענין נו"ט לפגם דשיטת התוס' דכל דבמין במינו במשהו אף נו"ט לפגם אסור. וכתבתי דלפענ"ד דוקא במשהו שאינו נרגש הטעם אז אסור אף לפגם דהרי אינו נרגש הטעם מה שהוא לפגם אבל במה שיותר ממשהו והוא לפגם מותר דהרי נרגש הטעם לפגם והארכתי בזה לישב הרבה קושיות שהקשה השעה"מ הלכות חמץ על שיטה זו. וכמו כן אני אומר לענין שלא כדרך הנאה דלר"ש דכ"ש חייב א"כ מה בכך שהוא שלא כדרך הנאה הא בכ"ש אין בו מורגש הנאה דהנאה אינו רק באכילה כזית נרגש ההנאה אבל בכ"ש אינו נרגש הנאה לכך גם שלא כדרך הנאה חייב דגם דרך הנאה אין בכ"ש הנאה. ובזה ממילא אין ראיה מר"י דלר"י דח"ש אסור משום דחזי לאצטרופי א"כ כשיצטרף לזית שוב יהיה בו הנאה וכשהוא שלא כדרך הנאה אז יהיה נרגש שהיא שלא כדרך הנאה לכך מותר אבל לר"ש דמחייב בכ"ש מטעם דחזינן דאחשביה מדאכלו וכמ"ש הריטב"א במכות דף י"ז א"כ אדרבא כל שהיה כ"ש ושלכדה"נ ואפ"ה אכל וע"כ דאחשביה דאל"כ למה אכלו ולכך חייב וז"ב. ולפ"ז שפיר הוה יוה"כ איסור מוסיף דהרי יוה"כ היא בככותבת שהוא יותר מזית וא"כ מה שאכל כזית נבילה בשלא כדרך הנאה ודאי פטור לר"ש דשם נרגש הטעם דשלא כדרך הנאה ולא שייך אחשביה דהרי אוכל שיעור אכילה בכזית וכל שהוא שלכדה"נ שפיר פטור וביוה"כ חייב אף שלא כדרך הנאה ושפיר הוה מוסיף וז"ב כשמש. ובזה מיושב מה שהקשה עוד דלפמ"ש התוס' בחולין דף ק"א דאיסור הנאה לא מקרי מוסיף דלענין אכילה לא נוסף כלום ה"ה לענין שלכדה"נ ל"ש מוסיף דכפי מה שאוכלו כדרך הנאה לא נתוסף כלום ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לר"ש בכ"ש ג"כ לא הוה כדרך הנאה ואפ"ה חייב א"כ שפיר נקרא שלא כדרך הנאה מוסיף דעד זית שאוכל הוה שלא כדרך הנאה ודו"ק. ומ"ש שם לתמוה דאם נימא דמוסיף הוה משום שלא כדרך הנאה קשה בהא דאמרו שם תדע שכן הוא דהא רבי ס"ל וכו' ובקדשים שמעינן ליה דחל והיינו משום דמועל ומה קושיא הא במעילה חייב אף שלא כדרך הנאה והוה מוסיף וע"כ דשלא כדרך הנאה אינו מוסיף ולפענ"ד ל"ק דעכ"פ בכדה"נ אינו מוסיף וכמ"ש התוס' לענין הנאה דלא מקרי מוסיף וכמ"ש הוא בעצמו ושאני לר"ש דמחייב אף בכ"ש וזה הוה שלא כדרך הנאה וכמ"ש ודו"ק ועיין מלמ"ל פ"ה משבועות מ"ש בדברי מהרש"ל הנ"ל ומ"ש כאן נכון. ובגוף קושית שאגת אריה הנ"ל מהך דיש אוכל אכילה אחת הנה לפמ"ש המהרש"א בקידושין דף נ"ו דבפיגול ונותר פקע איסור קדשים ועפנ"י שם ובמקנה ובמקום אחר הארכתי יש לפלפל שם ואכ"מ מיהו דברי המהרש"א מוכרחין משם דשם אמרו דאיסור מוקדשין חל על חלב והרי שם נעשה נותר ופקע המוקדשין וכבר כתבתי במ"א בזה וא"י מקומו כעת. אמנם מה שנראה לי בכונת. המהרש"א דלא שייך איסור קודש דכל איסור קדש היא משום דהוא לגבוה וכל שנתותר פקע איסור קודש אבל באמת אסור משום נותר ומשום שהיה קודש מעיקרא אבל משום איסור קודש לבד לא שייך דהא כעת אינו קדש רק דאסור משום שע"י הנותר נפקע איסור קדש וזה גופא האיסור וצ"ע בזה: