שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ה (ד׳)

והנה בהא דאמרו בכריתות דף י"ג י"ד אם היתה שבת והוציאו בפיו ואמרו שם ש"מ עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ ודחי לעולם דיש עירוב והוצאה ליוה"כ והכי קתני אף אם היה שבת ויוה"כ דחייב שתים וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם והרע"ב בפירוש המשנה שם והטעם דשבת ויוה"כ חל בבת אחת דבשעה שקדש היום יוה"כ חל קדושת שבת ע"ש. ובלמדי זאת ביום ד' כ"ה למב"י שנת תרכ"ג ק"ל אם נימא דתוספת יוה"כ דאורייתא ותוספת שבת אינו דאורייתא א"כ חל יוה"כ קודם ואיך הוה בב"א ויגעתי ומצאתי בטעם המלך הלכות גניבה פ"ה בסופו הרגיש בזה ע"ש. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בהא דרצה לומר דאין עירוב והוצאה ליוה"כ ומ"ט יש בדבר. לכאורה רציתי לומר משום דכתיב אל תוציאו משא מבתיכם ביום השבת ודייקינן שבת אין יוה"כ לא כעין דאמרו לענין יו"ט ביצה דף י"ב. אך באמת יוה"כ מקרי שבת שבתון והוה כשבת וצ"ל דס"ל כיון דהוצאה מלאכה גרועה היא א"כ דוקא בשבת דאיסור חמור במיתת ב"ד הוא דאסור ולא ביוה"כ דקיל דהוא רק בכרת וכעין שנסתפק בשאגת אריה לענין הבערה ביוה"כ למ"ד הבערה ללאו יצאת וכן לענין חילוק מלאכות שנסתפק בשעה"מ הלכות שמיטה ויובל פ"א ע"ש. ולפ"ז נראה לפענ"ד ברור דאף דלא קי"ל כרפרם וגם ביוה"כ עירוב והוצאה משום דכיון דהתורה קראה שבת שבתון הוה כשבת ובכלל איסורי שבת ובזה באמת יש לומר גם לענין הבערה וחילוק מלאכות דהוא בכלל שבת ולפ"ז נראה לי ברור דבתוספת יוה"כ לא שייך איסור הוצאה דכיון דכל עיקר איסור הוצאה הוא משום דהוא בכלל איסורי שבת וגם יוה"כ נקרא שבת א"כ איך אפשר שהטפל יהיה חמור מן העיקר אם נימא דשבת ל"מ לחול על יוה"כ א"כ שוב מהראוי להתיר הוצאה ביוה"כ שהרי רק משום קדושת שבת נאסר הוצאה וכל דלא חל איסור שבת שוב איסור הוצאה ביוה"כ לא שייך ומכ"ש שבתוספת יו"כ לא שייך זאת דאיך אפשר שבשבת עצמו כשחל ביוה"כ לא יחול איסור הוצאה ובתוספות יחול וגם איך אפשר שביוה"כ כשחל בחול יאסר וביוה"כ שחל בשבת לא יאסר דאיסור שבת לא מצי לחול. ובזה מיושב הא דאמרו אם היה שבת ויוה"כ והקשה שם בטעם המלך דמה קמ"ל ולפמ"ש טובא קמ"ל דה"א דלא יחול כלל שבת על יוה"כ וקמ"ל דבתוספת יוה"כ לא חל כלל הוצאה ושפיר נאסר הוצאה ביוה"כ עצמו כשחל בשבת ודו"ק: