שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ד (ו׳)

והנה ביום ד' בהר בחוקותי שנת תרכ"ח היה אצלי תלמידי הרבני המופלג מוה' נטע רייציס נ"י והקשה אותי בהא דנסתפקו השבות יעקב וזקני הח"ץ ז"ל בסי' מ"ה במי שהכין להדליק נרות חנוכה ובעודו עוסק נזדמן לו שמן אי צריך למשוך ידו מהנרות ולהדליק בשמן או לא ולמה לא הביאו מהא דאמרו במנחות דף ה' דטעמיה דר"ל משום דקסבר האיר המזרח מתיר וע"ש ברש"י ותוס' דאינו רק למצוה מן המובחר בעלמא ואפ"ה מביא עומר אחר הרי דמשום מצוה מן המובחר בעלמא מביא אחרת להתיר השירים. ולפענ"ד נראה דבאמת צריך ביאור הא כיון דמביא עומר אחר ולמה לא ישאל על העומר הראשון ולהתיר דהא כיון דלכתחלה אסור להביא קודם לעומר א"כ הוקדש בטעות. וכעין זה הקשו בתוס' סוטה דף ה' והמלמ"ל פי"א ממעשה הקרבנות כתב דהוה כתרומה ביד כהן ולפ"ז כבר נודע מ"ש הנו"ב בטעם הדבר דהוה ספק אם השאלה והחרטה אמת וא"כ כל שביד כהן אין מאמינים לו ולפ"ז כל שמביא מנחת עומר אחרת ואין נ"מ להקדש למה לא ישאל וצריך לומר כיון דהאיר המזרח מתיר א"כ לא עשה איסור ולא הוה הקדש בטעות ולפ"ז ע"כ שצריך להביא אחרת דאל"כ היה יכול לשאול כיון דהשירים נאסרים מה אכפת ליה להקדש ואדרבא כשישאל יביא מנחה אחרת כנלפענ"ד ועיין בראב"ד פי"ד מפהמ"ק ה"ג מ"ש לפרש דברי רבא ועיין כ"מ שם וצ"ע דהא רבא קאי על ר"ל לעיל ור"ל ע"כ מיירי קודם העומר דהא אמר האיר המזרח מתיר וצ"ע. אח"כ נתישבתי דבלא"ה ל"ק דאף דנימא דכל דהתחיל במצוה לא צריך לעשות מצוה מן המובחר כגון שקמץ שלא לשמה ניהו דכשר אבל מכל מקום צריך להביא אחרת כיון דלא עלו לבעלים לשם חובה בכה"ג ודאי צריך להביא אחרת שיעלו לבעלים לשם חובה. איברא דלכאורה לפמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה ריש זבחים דמה דלא עלו לבעלים לשם חובה הוא דוקא בקרבן יחיד אבל בציבור עלו לשם חובה דסכין מושכתן למה שהן והיינו דלב ב"ד מתנה עליהן כמ"ש הערוך הובא בתוספת זבחים דף וא"ו וא"כ הוא הדין מנחת ציבור כמו עומר מהראוי שתעלה לשם חובה אבל באמת מבואר במנחות להיפך דהרי בדף ז' פריך ולתני מנחת עומר והש"ס משני דבאה בציבור לא קתני והרי משמע דעכ"פ לא עלו לבעלים לשם חובה אף בציבור רק דלא קתני ובאמת דברי הרמב"ם בפירוש המשנה תמוהין כמ"ש בחידושי הפנים מאירות ח"א ריש חידושיו לזבחים וכתב שבחיבור היד חזר בו ועיין מהרש"א ביצה דף כ' ובפנ"י שם. ובזה נראה לי דבר חדש בהא דאמר רבא דמנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשרה ושיריה נאכלים וא"צ מנחת עומר להתירה והטעם דבעי מקום הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר דחידוש הוא וביאר רש"י דשעורים אינם ראויים רק למנחת העומר והוא גרש משא"כ מנחת סוטה וכ"כ הרמב"ם פי"ד מפהמ"ק ה"ג הנ"ל ולא נודע הטעם ועיין תוס' וראב"ד שם. ולפמ"ש יש לומר דאף אם נימא דלא כפירוש המשנה ואף ק"צ ל"ש סכין מושכתו למה שהן היינו דוקא בדבר הראוי שיהיה לקרבן אחר וכן מנחה שראויה שתהיה למנחה אחרת אבל מנחת העומר שאינו ראוי רק למנחת עומר שהרי היא מן השעורים בזה פשיטא דעלו לבעלים כיון דשל ציבור הוא ואינו ראוי רק לזה ושייך לב ב"ד מתנה עליהן וז"ב ודו"ק כי זה דבר חדש: