ומה שהקשה על מ"ש התומים דלמ"ד של"ד איך משכחת לה מכירת שטרות דהא שעבוד הגוף אינו יכול למכור ושעבוד נכסים לאו דאורייתא וכתב דמיירי בשפירש השיעבוד דכה"ג שעבודא דאורייתא וכמ"ש הרשב"א. וע"ז הקשה דא"כ ר"נ דס"ל בגיטין דף נו"ן דאף בשפירש לו השבח של"ד ועיין בתוס' שם ד"ה כיון וא"כ לדידיה לא משכחת כלל מכירת שטרות וא"כ היאך אמר בב"ב דף קמ"ז ומודה שמואל במתנת שכ"מ והא לדידיה לא שייך כלל מכירת שטרות. לק"מ דאליבא דשמואל אמר זאת אבל לדידיה לא משכחת לה. ועוד יש לישב דעכ"פ מדרבנן שפיר משכחת לה ואף דאמרו שם אא"ב דאורייתא היינו דמתנת שכ"מ דאורייתא אבל גוף המכירה אינו רק מדרבנן ומכל מקום מתנת שכ"מ חל דאלים שעבודא מה"ת כל שלא הי' שטרות ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ד (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.