שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״א (ו׳)

מכתבו הגיעני ביום ד' וארא שנת תבר"ך. והנה על דבר שביקש ממני להשיב לו על הקושיא שראה בפתיחה לסדר קדשים מחבורו של הגאון הצדיק המנוח מוה' ישראל ליפשיטץ אבד"ק דאנציק זלה"ה שהקשה על מ"ש רבינו פ"ד מפהמ"ק הכ"ב שכתב אשם תלוי בא מן הקטנים או מן הגדולים והרי הרמב"ם כתב בפירוש פ"א ממעה"ק הי"א הקטנים הם מבן שמונת ימים עד שנה והרי באשם תלוי איל כתוב בפרשה ואיל צריך להיות עכ"פ לא פחות משנה ול"א יום כמבואר בהלכה י"ד שם וע"ז הוסיף מעלתו להקשות דהדבר מפורש בזבחים דף ע"ז תורה תורה אמרי בדכרי מחלפי לך וע"ש ברש"י דמבואר בהדיא דאשם תלוי בן שתי שנים ע"ש. וביקש מעלתו לכתוב לו תירוץ ע"ז. והנה בעת ראותי תמהתי ונבהלתי מאוד על רבינו הרמב"ם ז"ל וקראתי גם עליו תורה תורה אמרי בדכרי מחלפא לך וחפשתי בספרים ולא מצאתי. אמנם יגעתי ומצאתי במרכבת המשנה ח"ב אשר נדפס בשאלונקי ובאותה הלכה ובאותו פרק מצאתי שהאריך בזה בקושיות הרבה מלבד הקושיות האלו והביא מפי ספרים וסופרים הרבה דברים וכלם דחוקים ומאד נצטערתי בזה. ולפענ"ד דהדברים נכונים ברמב"ם. וטרם יהיה כל שיח אומר דלשון רבינו היא צחה ואקדים דיש סוג ומין עד"מ כל מיני בהמה שור ועז ושעיר וכבש וכדומה כולם הם בשם סוג בהמות והמין הוא כל מין ומין לבדו והנה יש קטנים וגדולים בסוג ובמין והנה מהכשרים להקרבה והם כוללים כל סוגי בקר וצאן וכדומה הקטנים בסוגם הוא מבן שמונה ימים עד שנה אבל במין כל אחד נקרא קטנים וגדולים לפי הכשירם ולקרבן במינם עד"מ באלים שהם מבן שנה ול"א יום ואילך עד בני שתים זה נקרא קטן וגדול מזמן הכשרם וז"ב. ומעתה הרמב"ם כתב בדקדוק דבמעה"ק הלכה י"א הנ"ל שחשב בשלמים שבא מן הכבשים ועזים ובקר מן זכרים ונקבות קטנים וגדולים ולזה נקרא קטנים מבן שמונת ימים שזה הוא קטני הסוג. אבל בפ"ד מפהמ"ק שם הוא קאי לענין אשם תלוי שזה הוא מהמין אלים שהם מבן שנה ול"א יום עד בן שתים ובזה נקרא קטנים מבן שנה ולא עד בן שתים וזה נקרא קטנים וגדולים באותו מין ומה דל"ח באשמות כן היא מפני שכבר הביא אשמות בפ"א ממעה"ק ה"י שכתב שהאשם אינו בא אלא מזכרי כבשים בלבד יש מגדולי מין זה ויש אשם בא מן הקטנים וכוונתו למה שמפרש כאן דיש חילוק בין אשם נזיר ומצורע לשאר אשמות אבל אשם תלוי לא הזכיר שם ולכך מזכיר כאן שבא מן הקטנים והגדולים והיינו קטנים וגדולים במינם של הכשר קרבן מזה ודו"ק. ובא וראה כמה דקדק רבינו בפ"א היו"ד הנ"ל שכתב גדולי מין זה וכמ"ש. ומעתה מיושב היטב קושית מעלתו וכבר קדמו במרכבת שם שהקשה מהא דאמרו אמרי בדכרי מחלפי לך שבאמת דכרי דהוא איל הוא מבן שנה ל"א יום עד בן שתים ואם הוא רק בן שנה ולא יותר ובתוך החדש קרוי פלגס וא"כ אי אפשר להביא מזה על זה והנה במרכבת שם ראיתי שרצה להביא ראיה דאשם תלוי בא מן הקטנים ממש דהיינו מבן ח' דאף דכתיב איל בן יומו קרוי איל וכדאמרו בב"ק. ובמחכ"ת זה אינו דאיל בודאי הוא יותר מבן שנה רק שהאיל מתולדתו יש בו אותן כחות שיש באיל גדול וכמו השור דבן יומו קרוי שור אף שבודאי אינו אותו שור בגידול ובקומה רק שמוכן לאותן כחות ולאותן ענינים שיש בשור כמו כן באיל וז"ב ופשוט. ומ"ש שם המרכבת ראיה דא"ת בא מן הקטנים ממש דהרי בזבחים דף פ"ט ע"ב אמרו אדרבא אשם קדים שכן יש לו קצבה ולא קאמר בפשיטות שכן הוא איל ואילים קודמים לכבשים וע"כ דרצה לכלול אשם תלוי גם כן וא"כ זה בא מן הכבשים ולכך קאמר שכן יש לו קצבה וא"ת ג"כ יש לו קצבה ע"ש באמת שקושיתו ל"ק דהרי כל הטעם דאילים קודמים לכבשים אמרו בזבחים דף צ' הטעם שנתרבו בנסכיהם דאיל שני עשרונים וכבש עשרון והרי אשם וחטאת אין בו נסכים כמבואר במנחות דף צ' ע"ב וברמב"ם פ"ב ממעה"ק ה"ד ואף דאשם מצורע בעי נסכים הא גם חטאתו בעי נסכים כמבואר שם ושם ולכך מזכיר הטעם שכן יש לו קצבה ודו"ק היטב. ומה שהתפאר במרכבת שמצא תוספתא פ"ק דכריתות שחשב חמשה אשמות ור"א אומר אשם תלוי. והיא תמוה דאטו ת"ק לא ס"ל אשם תלוי וע"כ אמר דת"ק ס"ל דרק אשמות ודאין באו מן הגדולים אבל א"ת בא מן הקטנים ג"כ דאיל בן יומו קרוי איל ור"א ס"ל דגם א"ת בא רק מן הגדולים. נפלאתי מאוד דמלבד דנותן תורה חדשה ומחלוקת התנאים באשם תלוי מה דלא נשמע כלל בשום מקום אף גם דגוף הדבר תמוה דהוא חשב דכל אשמות באין בני שתים ובמחכ"ת לא נזכר תכ"ד מה דבזבחים דף צ"א חשב שם אשם נזיר ומצורע דבא בן שנה והתוספתא חשב בהדי חמש אשמות נזיר ומצורע וגוף דברי התוספתא אם רצה לישב היה לו לדרוש מרגניתא דחמש אשמות מכפרין כפרה גמורה משא"כ אשם תלוי ור"א ס"ל דגם א"ת מכפר כפרה גמורה כגון אכל נבילה וכדאמרו בכרתות דף כ"ה ע"ב וכרב יוסף וגם כרב מנא מצי לאתוי ודו"ק. שוב ראיתי בפירוש המשניות לרבינו פ"ו מכריתות משנה וא"ו שביאר דאשם תלוי הוא איל ולא ביאר כלל דבדיעבד כשר שיהיה כבש וכדומה כל הדוחקים שכתב המרכבת ע"כ העיקר כמ"ש דגדולים וקטנים באותו מין דהיינו משנכנס לשתים אחר שנה ול"א יום עד שתים זה נקרא קטן ונ"מ לענין מצוה מן המובחר וגם אם בן שתים יותר משני סלעים ופחות משתים ממש רק שנכנס לשתים כהנ"ל הוא בן שתי סלעים סגי בזה וא"צ לתת יותר וז"ב לדעתי ודברי הרמב"ם הם כדינם וכפשטן: