ובזה יש לחלק בין אם נעשה מומר קודם דאז בשעת קידושין לא היה ראוי ליבם וא"כ לא שייך אין אישות לחצאין משא"כ אם נתקדשה כשהיתה ראויה ליבם א"כ הקידושין זוקקין ליבום ודו"ק היטב כי הדברים האלו חריפים ועמוקים ובטחתי שיש בהם דברי טעם והלכה. והנה בענין שאין כאן רק עד אחד שאומר שנעשה מומר אבל עד השני אינו מעיד רק כשהיה קטן וכתב מעלתו דנפלנו ברבותא אם עד אחד נאמן להתיר לעלמא. לפענ"ד זה אינו דבכאן כ"ע מודו דעד אחד נאמן דלא שייך טעמו של הרא"ש דהא ע"א אינו מעיד שמת רק שנעשה מומר וא"כ כאן לא שייך דלא דייקא דהא חוששת שמא יבא היבם המומר דבשלמא כשמעיד שמת יש לומר דסמכה דעתה על העד ובודאי מת אבל כאן אמאי סומכת דלמא יבא היבם וא"ל דכאן ודאי סומכת על העד וחושבת דודאי הוא מומר ואף כשיבא לא תצטרך ליבם מ"מ כיון דאינו רק מלתא דעבידא לגלוי בכה"ג נאמן להעיד בגדלו מה שראה בקטנותו וזה הוה רק גילוי מלתא בעלמא דיכולה זאת להתודע ובודאי הוה שני עדים המעידים שנעשה מומר וז"ב ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״א (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.