שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ׳

בהא דאמרו בגיטין דף ל"ה מה אעביד לך דרב לא מגבי כתובה לארמלתא וכו' וקשה לי הא לא גרע מחשוד גמור דמבואר בש"ע סי' צ"ד ס"ז בהג"ה דהא דבחשוד שכנגדו נשבע ונוטל דוקא כשלא ידע שהוא חשוד אבל ידע לא דאל"כ כל אחד יעסוק עם החשוד וישבע ויטול ולפ"ז כאן של"ש כלל שהיורשים ישבעו דהא הם לא ידעו כלל וא"כ כל אשה שנשאת במשך השנים הללו לא תגבה כתובה וא"כ מפסדת וגרע משם ואי' תקנת חינא ואיך שייך שהאשה תפסיד והוא כבר ידע שהאשה חשודה וצ"ל דל"ש שתפסיד דהא מגיע לה מזונות ולפ"ז כל שלא יגיע לה גם מזונות בודאי תפסיד רק שבידה שלא לתבוע הכתובה ולאיזה תועלת תתבע הכתובה כיון שאי אפשר לה לשבע וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הב"ש סי' מ"ג על הרמב"ן דאם נימא דצריכה לשבע על המזונות הא אמר מזוני לית לך והקשה הב"ש לקשי ליה לנפשיה דא"כ גם מזוני לא תגבה דהא לא שייך שתשבע לבסוף ע"ש וכבר כתבתי בזה דברים רבים ולפמ"ש א"ש דאם לא תוכל לגבות גם מזוני שוב תפסיד לגמרי וכבר נודעת שהיא חשודה ולא שייך זאת כמ"ש בש"ע שם ודו"ק היטב: