שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ט׳ (ט׳)

ובזה יש לישב קושית התב"ש שם מהא דאמרו בע"ז דף נ"ב ננסורינהו וכו' וקשה למה לא עשו קדושה קלה ולפמ"ש אתי שפיר דכל שיכול לעשות קדושה חמורה ולא נעשה הקדושה חמורה משום דאבנים שלימות איך נעשה קדושה קלה ויהיה נראה כאילו הקדושה קלה כלא נחשב. מיהו יש לפקפק דהא לקדושה חמורה אי אפשר משום דלא תניף וא"כ לא נראה כאילו מיקל בקדושה קלה וצ"ע. אמנם מיושב הקושיא האחרונה מהך דאינו חוזר להיות כאחד משאר סנהדרין שאין מורידין ולמה לא יהיה עכ"פ כשאר סנהדרין ובמ"ג סי' מ"ב הקשינו מהך דאינו לא לכה"ג ולא לכהן הדיוט. ולפמ"ש אתי שפיר דשם יש ביזיון לכהנים דסבורים דהוא נפסל מלהיות כה"ג ומ"מ נעשה כהן הדיוט ומכ"ש בראש ישיבה שחטא שיש בזיון לסנהדרין ואף ששם בכה"ג לא שייך זאת. והנה מ"ש התב"ש דר' דוסא ס"ל דאסור ליוה"כ אחר מקרא דוהניחם שם וא"כ כיון שע"כ צריך גניזה שוב עדיף שישתמש כהן הדיוט. הנה באמת לכאורה צריך ביאור דאם כן במה פליג ר' דוסא על ת"ק דדריש והניחם שם מלמד שטעונים גניזה והא גם לר' דוסא צריך לגנזם דהרי אסור ליוה"כ אחר אך זה אינו דר' דוסא ס"ל דראוי לכהן הדיוט וא"כ אינן טעונין גניזה ולכך דריש דאסור לכהן גדול שילבש ביוה"כ אחר. ולפ"ז אני אומר דבר נכון דלכך לא שייך לומר כיון דטעון גניזה מוטב שישתמש כהן הדיוט דזה אינו כיון דלר' דוסא אינו טעון גניזה ומותר לכה"ד להשתמש בו ולפ"ז כשיגיע יוה"כ אחר שוב הי' מותרין לכה"ג דמעלין בקודש וא"כ לא שייך לומר דכל דטעון גניזה דזה אינו דע"כ לא כתב הט"ז רק בדבר שאינו ראוי שוב לקדושה חמורה אבל כאן אם נימא דמותר לכהן הדיוט שוב יהיה ראוי לכהן גדול ג"כ וא"כ שוב אסור לכהן הדיוט דהא קדושה חמורה אינו ראוי וא"ל דהא טעון גניזה דזה אינו דהא אם נימא דכהן הדיוט שרי שוב יהיה מותר אח"כ לכה"ג ושוב איך ישתמש כה"ד בהם וזהו דנחלקו הת"ק עם ר' דוסא דת"ק ס"ל דצריך גניזה א"כ אדרבא שוב הי' יכול להשתמש בהן כה"ד אי לאו דהתורה אמרה שטעון גניזה ולר' דוסא באמת צריך קרא שאסור לכה"ג ללבוש ביוה"כ אחר דהא שיהי' מותר אח"כ לכה"ג כיון דלא טעון גניזה וא"כ שוב יהי' מעלין בקדש וז"ש רבי דבר שנשתמש בו קדושה חמורה דהא הוא דריש והניחם שם מלמד שטעון גניזה אבל ר' דוסא שסבר שמותרין להדיוט א"כ שוב ע"כ יגנזם דאל"כ שייך לומר דבר שנשתמש בו קדושה חמורה וא"ל דמוטב יותר שישתמש בהם כהן הדיוט מלהיות גנוזים דזה אינו דכל דנשתמש בהם הדיוט יהיה מותר שוב לכה"ג אחר ול"ש לומר דמוטב יותר להשתמש בהם מלגנזם דע"כ לא אמרו זאת רק בדבר דלא ראוי לקדושה חמורה אבל כאן אדרבא יכול להשתמש בו הכה"ג וא"כ שוב צריך גניזה דהא לא נפסל עוד וזה שמקשה על ר"ד דכל דמותר להדיוט שוב צריך גניזה דהא עדיין יהי' ראוי והוא לא דריש והניחם שם שאסור לכה"ג דזה אינו דמה טעם יש בדבר דהא יהי' מעלין בקודש וע"כ דטעון גניזה ודו"ק היטב. וז"ש ואזדא ר' דוסא לטעמיה דלדידיה באמת לא קשה קושית רבי דהא הוא ס"ל דלכה"ג אינו ראוי כלל ושוב באמת מוטב שישתמש בו כה"ד מלגנז כסברת הט"ז אבל רבי שפיר מקשה דלא מסתבר כלל דלמה יהיה אסור אח"כ לכהן גדול והא מעלין בקדש ודו"ק. ועפ"ז יש יישב קושית התב"ש מהך דלנסרינהו לא תניף עליהם ברזל ולמה לא יעשו עכ"פ שאר קדושות ועדיף מלגנזם דהנה באמת כבר הארכתי בחבורי שואל ומשיב ח"ג סי' ע"ז דהא באמת כ"ש אין להם פדיון וכתבתי דזה אינו דאינו רק מדרבנן אבל מדאורייתא יצא לחולין ע"י שבאו בה פריצים ולפ"ז זהו כשא"י לעשות שום קדושה בזה אבל אם עדיין יכול לעשות קדושה בזה שוב לא שייך שיצא לחולין לגמרי דהא כ"ש אין להם פדיון ועדיין חזו לגבוה וכל שחזי עדיין לגבוה שוב אסור לקדושה קלה כקושית רבי ואף שיש לפקפק דאם נימא דאסור לקדוש' קלה שוב לא חזי לגבו' ונתחלל דזה אינו דאם נימא דנעש' דבר אחר בזה שוב לא ינאה מכלל קדושתה ויש לפקפק בזה. והנה לפמ"ש שם דנראה מדברי הרמב"ן דמטעם מאוס לגבוה הוא דלגבוה חמור מלמצוה ע"ש א"כ בהא דאמר לנסורנהו ולפמ"ש בשטה מקובצת ב"ק דף פ"ה דכל דנשתנה לא שייך מאוס דהא נשתנה א"כ כל שיכול לנסורינהו ונשתנה לא שייך מאוס לגבוה וע"ז אמרה תור' לא תניף עליהם ברזל ובזה מיושב קושית הישע"י דהא כל שיצא לחולין ל"ש לא תניף. ולפמ"ש יש לומר דבאמת מאוס לגבוה רק דע"י שינוי לא מאוס אך זה דוקא בדיעבד כל שנשתנה לא מאוס אבל לעשות לכתחל' שוב מאוס דקודם שנסרו היה מאוס לגבו' וא"כ שוב אסור משום לא תניף דאף דיצא לחולין הא מאוס לגבוה ולמה יעשה לכתחל' לגבו' זאת איברא דיש לומר דזה נחשב דיעבד כיון שכבר היה אבני מזבח כל שנסרו הדרא לקדושתו וא"כ שוב איכא משום לא תניף ודו"ק ולפ"ז לקדושה אחרת ודאי דמאוס וזה מקרי לכתחילה ועיין ע"ז דף מ"ז דיש חילוק בין דיעבד לכתחיל' ודו"ק ובאמת בהא דמקשי דאין כ"ש יוצא בפדיון נראה דזה דוקא רק אם נתקלקל אבל לא במי שהוציאו לחולין ודו"ק. והנה במה שכתבתי למעל' דבגדי כה"ג הם קדושת הגוף א"כ מיושב בפשיטות קושית התב"ש על הט"ז דבבגדי כה"ג דהוא קדושת הגוף לא יכולין לשנות לקדושה קלה כמ"ש בחבורי יד שאול סי' ר"צ ס"ק ב'. שוב ראיתי בישועת יעקב שכתב כך רק שהוא סבור שכל בגדי כהונה יש בהם קדושת הגוף אבל הריטב"א חולק בזה. אמנם לפמ"ש בגדי כה"ג ודאי יש להם דין כ"ש כמ"ש דהוה קדושת הגוף ודו"ק. והנה בגוף דברי רש"י ביומא דף סמ"ך דמחלק בין בגדי כה"ג לכה"ד שהאריך הפנ"י בקידושין דמנ"ל לחלק כן ובגדי כה"ד שוים לבגדי כה"ג ולפענ"ד נראה דרש"י לא כתב כן רק לר' דוסא דס"ל דוהניחם שם אינו שטעון גניזה רק שישתמש בהם כה"ד א"כ עדן לא נגמר מצותן דהא ראוין הן לכהן הדיוט וא"כ עדיין מצותן עליהן וא"כ שפיר פריך דל"ד לתה"ד דשם כבר נעש' מצותן ואפ"ה מועלין בו אבל בגדי כה"ג לא נגמר מצותו עדן ולפי"ז לדידן דלא קי"ל כר' דוסא וא"כ בגדי כה"ג דטעונים גניזה וכבר נגמר מצותן ומועלים בהם ממילא גם כה"ד מועלים בהם אף שנעש' מצותו. ובזה מיושב היטב דברי רבינו בפ"ה ממעילה הי"ד שכתב בגדי כהונה שבלו מועלין בהם ותמה המלמ"ל דאמאי הא נעשה מצותו וכ"ת דניליף מבגדי כה"ג דא"כ יהי' טעונים גניזה כשל כה"ג ולפמ"ש אתי שפיר דרבינו למד מהך דקידושין דכתנות כהונ' שבלו מועלין בהם ומה קושיא דלמא שאני בגדי הדיוט מכה"ג וע"כ דבז' אין סברא דמועלין בבגדי הדיוט כמו בבגדי כהן ומה דלא טעון גניזה בבגדי כהונ' של כהן גדול זה אין ראי' דשאני כהן גדול דקדושתו חמור' והרי התור' אצרכ' גניז' שלא ישתמש בהן אף לשנה הבאה אבל שיהי' הקדש אף לאחר שנעש' מצותו בזה שוה כה"ד לכה"ג וז"ב כשמש: