שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ט׳ (ו׳)

ובזה מיושב מה שאמרו במדרש רבה פ' חקת סי' י"ט והלא כה"ג שיצא חוץ להר הבית בב"כ סופג את הארבעים והיינו דוקא כה"ג בעי שיצא חוץ להר הבית אבל כהן הדיוט אף בבהמ"ק גופא חייב שלא בשעת עבודה ועיין שאגת אריה סי' למ"ד שהרגיש במדרש הלז ודו"ק: אמנם מה שאני תמה על מ"ש רבינו פ"ד מכהמ"ק הי"ג דכה"ג נתרבה בבגדים כל שבעה לובש שמונה בגדים ושיטת רבינו דאינו עובד כלל בהם ע"ש בראב"ד וכ"מ והיא תימא דאיך מותר ללבוש כלאים שלא בשעת עבודה ומצאתי בארץ יהודה שהרגיש בזה אך לפענ"ד נראה כיון דסופו להיות כ"ג ולדחות שוב דוחה אף קודם וכמ"ש הרמב"ן והבאתי למעלה. והנה האחרונים הקשו מהא דאמרו ל"ל לאהדורי אכהן שחיטה בזר כשירה ואמר עלי מורה הלכה בפני רבך אתה וקשה הא נ"מ לאפרושי מאיסורא שלא ילבש כלאים שלא בשעת עבודה. ולפענ"ד נראה דע"כ לא שייך לאפרושי מאיסורא רק דאם כפי מה שעושה עושה איסור רק שלא ידע מה איסור בזה צריך לאפרושי מאיסורא אבל כאן לפי מה שסברו שצריך כהן דוקא לא עברו על לבישת כלאים דאנוסים הי' וכמ"ש וא"כ לא הוה לאפרושי מאיסורא. ומה שמקשים עוד מהא דאמרו בנזיר דף כ"ט כדי לחנכו במצות מדרבנן והרי עובר על לבישת כלאים לפענ"ד גם אנוס בתקנתא דרבנן מקרי אנוס וכמ"ש התוס' דף ד' דכל דאנוס בתקנתא דרבנן מקרי אנוס ופטור מכרת וה"ה כאן ודו"ק היטב: